תא"ק 1777-03-15

לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) למחיקת כותרת כך שהתביעה תידון בסדר דין רגיל.

לטענת המבקשת כתב התביעה לא עומד בכל התנאים להגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר המפורטים בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ,כיוון שהתביעה איננה נסמכת על ראיה בכתב ו/או ראשית ראיה ואיננה בסכום קצוב. המשיבה לא צירפה ראיה או ראשית ראיה בכתב לגובה החוב הנטען בכתב התביעה. לא צורף חוזה חתום בין הצדדים, שמסדיר באופן כללי את התנהלות הצדדים. כן , נטען שלא צורף מסמך חתום ע"י המבקשת בו היא מודה בגובה החוב הנטען.

לטענת המבקשת לא ניתן להתבסס על חשבוניות שהמשיבה הפיקה בעצמה שאינן חתומות ע"י המבקשת. בנוסף, טוענת המבקשת, כי חלקה על גובה החשבוניות ואף כתבה למשיבה מיילים בעניין, ולכן לא ניתן לקבוע כי חשבונית המס מהווה ראיה בכתב לגובה החוב.

המשיבה, בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה, שכן לשיטתה אין מחלוקת כי המבקשת הזמינה במשך שנים מוצרים מהמשיבה ושילמה עליהם לפי חשבוניות שנשלחו לה, על אף שבין הצדדים לא נחתם חוזה בכתב וההתקשרות נעשתה בהתאם להסכמות בעל פה כפי שהמבקשת מציינת בעצמה.

לטענת המשיבה עולה בבירור מהחשבוניות והתכתובות שצורפו לכתב התביעה ומתצהירים שצורפו לבקשה אפשר להסיק על קיומה של התחייבות. לטענתה, המבקשת מעולם לא חלקה על נכונות החשבוניות כפי שעולה מנספחי התביעה. לטענתה, ראשית ראיה לקיומו של החוב ניתן ללמוד מנספחי כתב התביעה מהם נלמד שהמבקשת מודה בקיומו של החוב בגין המוצרים שסופקו לה ע"י והטעויות הנטענות בחשבונית שהוצאה ע"י המשיבה איננה חלק מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה.

לטענת המשיבה , טענת המבקשת לפיה התביעה איננה לסכום קצוב , שגויה שכן לפי ההלכה הפסוקה סכום התביעה צריך להיות קצוב שניתן לחישוב אריתמטי פשוט אך לא חייב להיות מוסכם.

המבקשת בתשובתה טוענת, כי בהעדר חוזה חתום ובהעדר הסכמה על גובה הסכום לתשלום, לא מדובר בחוב מוסכם שהוצגה בגינו ראיה , יש להעביר את התיק למסלול הרגיל בו ידונו כל טענותיהם כולל גובה החיובים.

דיון:

תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר, הן:

"...תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית,

הבאות –

(א)מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

(ב)מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק..."

המשיבה סיפקה למבקשת תכשיטים או חלקי תכשיטים בסכום של 433,832 ₪ בהתאם להסכמות בין הצדדים כעולה מחשבוניות המס, על פיהן הוגשה התביעה.

המבקשת טוענת כי סכום התביעה אינו קצוב היות ולא ניתן לבסס תביעה לסכום קצוב על חשבוניות מס שלא אושרו ע"י המבקשת ולכן התביעה איננה עומדת בדרישות שנקבעו בתקנה 202(1)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984להגשת תביעה בסדר דין מקוצר.