תא"ק 17734-04-14 ביבאר נ' יוניפאוואר אנרגיה בע"מ ואח'

בפני בקשת הנתבעים/ המבקשים להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדם ביום 2.12.2014 בהעדר התייצבות מטעמם לדיון שנקבע לבירור בקשתם למתן רשות להתגונן. על פי הנטען, ב"כ המבקשים יחד עם מבקש מס' 2 הגיעו לבניין בית המשפט לפני השעה 13:00 בה נקבע הדיון. ב"כ המבקשים פנה למזכירות בית המשפט כדי לברר היכן מתקיים הדיון, אולם בשל תקלה במערכת נט- המשפט לא עלה בידי המזכירות לברר את העניין. ב"כ המבקשים פנה למרכז המידע הטלפוני של בתי המשפט אולם גם שם הודיעו לו כי אין באפשרותם לסייע לו. רק בשעה 13:30 ניתן היה לברר במזכירות בית המשפט היכן מתקיים הדיון, המבקש מס' 2 ובא כוחו התייצבו מיד באולם אולם אז כבר ניתן פסק דין.

המשיב טען מנגד כי המבקשים הגישו בקשה קודמת לביטול פסק הדין מיום 2.12.2014 אשר נדחתה בהעדר תצהיר ואין להידרש לאותה בקשה פעם נוספת. כן טען כי בבקשה נטען כי המבקשים ידעו על מקום הדיון בשעה 13:30 ומיד הופיעו באולם, אך טענה זו סותרת את שצוין בפרוטוקול הדיון כי ב"כ המבקשים התייצב באולם בשעה 13:45. המבקשים לא טענו כי יש להם הגנה טובה נגד התביעה ולא בקשו להסתמך בעניין זה על הנטען בבקשה למתן רשות להתגונן.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

לא אחת נפסק כי שני המבחנים העיקריים הצריכים למקרה בו ניתן פסק דין בהעדר צד ואותו הצד מבקש לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי- תשמ"ד- 1984 הינם: סיכויי ההצלחה של תביעת או הגנת המבקש במידה שיבוטל פסק הדין והסיבה אשר בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה. ביחס למבחן השני יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו (ע"א 2201/01 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פורסם באתר נבו.

במקרה שלפנינו, המבקשים טוענים כי אי התייצבותם לדיון נובעת מתקלה מחשובית שמנעה בירור אולם הדיונים בו מתנהל הדיון. אולם אינני מקבלת הסבר זה בוודאי לא כאשר ב"כ המשיב לא נתקל בקושי דומה בבירור מקום הדיון והגיע לדיון בזמן. ב"כ המבקשים ציין בבקשה כי בידיו הייתה החלטה הקובעת כי הדיון יתקיים בפני רשם בית המשפט, וביצוע הבירור לגבי מספר אולם הדיונים בו מתקיימים הדיונים הקבועים בפני הרשמת במזכירות אינו מצריך שימוש במערכת הממוחשבת.

יתרת מזו, מבקש מס' 2 הצהיר כי ידע על מקום הדיון בשעה 13:30, אולם בא כוחו התייצב לבדו, באולם הדיון בשעה 13:45 כפי שציין בפרוטוקול הדיון, דהיינו באיחור של 15 דקות מהמועד שבו ידע על מקום הדיון.

מכל אלה, לא שוכנעתי כי התקיימו נסיבות שאינן תלויות במבקש או שמדובר ב"צירוף נסיבות אומלל".

באשר לשאלת סיכויי ההצלחה, המבקשים לא טענו בבקשה לביטול פסק דין לסיכויי הצלחה של הגנתו, לא פירטו טענות ההגנה לגופן, ואין בהגשת בקשת רשות להתגונן די בשלב זה של בחינת סיכויי ההצלחה בשעה שמתבקש ביטולו של פסק הדין.

לפיכך, בקשה נדחית.