תא"ק 17595-07-12 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' יזדי ואח'

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן נגד המבקשים, בהעדר התגוננות, ביום 21.10.2012. הבקשה לביטולו הוגשה ביום 4.7.2016, ובקשה להארכת מועד להגשתה הוגשה רק ביום 2.8.2016, בעקבות החלטתי מיום 5.7.2016. הוגשה תגובה מטעם המשיב, ובאיחור רב הוגשה גם תגובה נוספת מצד המבקשים, תוך טענה, שהתגובה אמורה היתה להיות מוגשת לתיק ע"י ב"כ לשעבר, שלא הגישה, ולפנים משורת הדין תיחשב גם תגובה זו כאילו הוגשה במועד.

2.מכל מקום, דין הבקשה להידחות.

3.נקדים ונאמר, כי ימים ספורים לאחר מתן פסק-הדין, התקבלה בבית המשפט בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשים, שהם הנתבעים 2-3 בתביעה, אשר נתבעו מכוח ערבותם לחובות הנתבע 1 (נתבע זה הגיש בקשת רשות להתגונן במועד, אך בקשתו נדחתה, אף בלא לקיים דיון, וניתן גם נגדו פסק-דין, ביום 19.12.2012). בקשה זו אמנם לא זכתה לדיון, שכן כבר ניתן פסק-דין, אולם עיון קצר בה מלמד, כי כל שנטען בה הוא כי הנתבע 1 נקלע לקשיים כלכליים קשים, והמשיב סרב להגיע עמו להסדר נאות. יצוין בהקשר זה, כי טענות דומות הופיעו גם בבקשת הרשות להתגונן של הנתבע 1, ומטעם זה היא נדחתה, שכן לא גילתה הגנה אפשרית בפני התביעה; באופן דומה, גם אלמלי פסק-הדין שניתן בהעדר התגוננות נגד המבקשים, הרי שגם גורלה של בקשת הרשות להתגונן מטעמם היה אמור להיות דומה, והיא היתה נדחית.

4.מכל מקום, דבר לא הוגש לתיק במשך 3 שנים ומחצה, עד לבקשה שבפני עתה. בבקשה זו מעלים המבקשים טענה חדשה, הנוגעת לכך שערבותם ניתנה להלוואה מסוימת בחשבון מסוים, ולא זהו החוב שבגינו נתבעו. עם זאת, המבקשים מתקשים להסביר מדוע שקטו על שמריהם במשך למעלה משלוש שנים, ומשתמעת מבקשתם טענה כללית, לפיה מסמכים מסוימים שהיו דרושים להם לא נמסרו להם ע"י המשיב או ב"כ.

5.המשיב מתנגד לבקשה, הן מחמת האיחור הגדול בהגשתה, הן מחמת שהטענות המועלות בה לא הועלו בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה בזמנו, והן – ובעיקר – מחמת שבשנת 2013 נחתם הסכם פריסת חוב בין הצדדים, שם הכירו המבקשים בחוב והתחייבו לשלמו.

6.כאמור, תגובה לא הוגשה מטעם המבקשים אלא באיחור ניכר, ובה חזרו על טענותיהם והוסיפו, כי ההסכם שנחתם הופר ע"י המשיב, לאחר שהנתבע 1 הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לצו תשלומים, ובתגובה הודיע ב"כ המשיב על ביטול ההסכם. תגובה זו לא נתמכה בתצהיר.

7.כאמור, דין הבקשה להידחות.

8.בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש תוך 30 יום מיום שנודע למבקש על פסק-הדין שניתן נגדו (תקנה 214 ו-201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין בפני טענה, כאילו לא ידעו המבקשים על מתן פסק-הדין, בסמוך לנתינתו. זאת ועוד, בתיק בית המשפט סרוקים אישורי מסירה המעידים על מסירה כדין של העתק פסק-הדין למבקשים, סמוך לאחר נתינתו. על מנת להאריך את המועד, ולו ביום אחד, נדרש "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות האמורות). במקרה של הארכת מועד של חודשים ושנים, ברי כי נדרש טעם חריג וייחודי. המבקשים לא הציעו טעם היכול להתקרב להכרה ככזה, ולמעשה לא הציגו טעם של ממש, כלל.

9.בין אם קיבלו או לא קיבלו מסמך כזה או אחר מהמשיב, יכלו לעתור לביטול פסק-דין ולהעלות טענותיהם, ולו באופן כללי. במיוחד הדברים אמורים, מקום בו ממילא בבקשת הרשות להתגונן שכן הגישו (באיחור, כאמור), לא טענו דבר וחצי דבר הנעוץ במסמך כזה או אחר שיכול היה להימסר להם.