תא"ק 17322-05-15

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.בחודש מאי 2015 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 111,673 ₪ בגין חוב דמי שכירות למחצית השנייה של שנת 2014 בקיזוז פיקדון בתוספת ריבית פיגורים ויתרת חוב שלא נכללה בתביעת דמי השכירות הראשונה.

2.אין מחלוקת כי בסעיף 12 לכתב התביעה נפלה טעות סופר גלויה כאשר נתבעו דמי שכירות למחצית השנייה של שנת 2014 במקום דמי שכירות למחצית השנייה של שנת 2013. מדובר בטעות גלויה הן משום שבסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי הנתבעים פינו את המושכר בסוף שנת 2013 והן משום שתביעת דמי השכירות הקודמת התייחסה לתקופה שמסתיימת בסוף חודש 6/13.

3.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו כי קיבלו את המושכר במצב של מעטפת כללית והנתבעת נדרשה להשקיע במושכר למעלה מחצי מיליון ₪. באשר לרכיב התביעה שעניינו יתרת חוב שלא נכללה בתביעה הראשונה, נטען כי מדובר בתביעה מנופחת ו/או ממוחזרת שלא פורטה כנדרש. לגבי רכיב דמי השכירות נטען כי אין מחלוקת כי הנכס פונה בסוף שנת 2013 ולכן אין מקום לתבוע דמי שכירות מהמחצית השנייה של שנת 2014. כך בפרט כאשר הנכס הושכר על ידי חברה אחרת שרכשה אותו מהתובעת לעמותת גג לנזקק ולחוסה ולכן לא ברור כיצד התובעת יכולה לתבוע דמי שכירות בתקופה בה הנכס אינו בבעלותה. באשר לתביעה לתשלום ריבית פיגורים, נטען כי ההסכם הוא חד צדדי ובית המשפט מוסמך לפסוק רק ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

4.ביום 24/8/15 הגישה התובעת תגובה לבקשת הרשות להתגונן. נטען כי רכיב התביעה המתייחס לחוב שלא נתבע בתביעה הראשונה פורט כנדרש בנספח 3 לכתב התביעה וטענות הנתבעים בעניין זה אינן מפורטות כנדרש. באשר לדמי השכירות, נטען כי בשל טעות הקלדה נרשם בסעיף 12 כי התביעה מתייחסת למחצית השנייה של שנת 2014 למרות שעיון בכתב התביעה מלמד כי מדובר במחצית השנייה של שנת 2013. נטען כי הנתבעים הודו באי תשלום דמי השכירות מהמחצית השנייה של שנת 2013 במסגרת התביעה הקודמת.

5.ביום 11/10/15 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעת. נטען כי כיוון שהתובעת מודה כי "טעתה" ( כך במקור – נ.ז.) בכל הנוגע לתקופת החיוב בדמי שכירות אותם היא תובעת בכתב התביעה, התובעת נדרשת לתקן את כתב התביעה, פעולה שתאפשר לנתבעים להגיש בקשת רשות להתגונן חדשה.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 25/8/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא להורות לתובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. כאשר ישנה טעות, לרבות טעות סופר, בכתב התביעה הדרך לתקן את הטעות היא על ידי הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. לא מצאתי בתגובה ולא מוכר לי מכל מקור אחר, מסלול עוקף המאפשר לתקן טעות בכתב התביעה ללא בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר אין הסכמה של הצד שכנגד לקיצור דרך דיוני שכזה.

8.אשר על כן, אני מורה לתובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה לא יאוחר מיום 15/12/15. ככל שלא תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה במועד הנ"ל, התביעה תימחק מחוסר מעש.