תא"ק 17118-01-13 ד"ר פאק בע"מ נ' ש.ר זול סנטר (טבריה) בע"מ ואח'

1.המבקש עותר לביטול פסק-דין שניתן נגדו בהעדר התגוננות ביום 8.7.2013, על סמך אישור מסירה, לפיו הודבק כתב התביעה ביום 21.4.2013 על דלת ביתו של המבקש. התביעה עצמה היא לתשלום חוב כלפי המשיבה משנת 2012, שצברה הנתבעת 1 בתיק זה, חברת ש.ר. זול סנטר (טבריה) בע"מ (להלן – "החברה"), אשר המבקש ערב לחובותיה, ביחד עם הנתבע 2 בתיק זה, מר רון ראש (להלן – "רון")

2.הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה ביום 29.12.2013, ונכתב בה, כי המבקש לא ידע על פסק-הדין אלא "בחודש נובמבר", אז הוציא תדפיס תיקי הוצאה לפועל הפתוחים נגדו. יודגש, כי אלא אם אותו מועד עלום "בחודש נובמבר" היה ב-27 או ב-28 בחודש (שכן ה-29 וה-30 היו בימי שישי ושבת), כי אז הוגשה הבקשה באיחור, מאחר שהמועד להגשתה הוא 30 יום מיום שנודע למבקש אודות פסק-הדין, ואילו ה-27 בדצמבר היה ביום שישי (ועל כן היום ה-30 נדחה ליום 29 בחודש). באשר לנימוקי העדר ההתגוננות טען המבקש, כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה, וכי לא חתם על אישור המסירה (ושוב אעיר, כי פסק-הדין ניתן על סמך מסירה על דרך הדבקה). לגוף העניין טען המבקש כי מאז נובמבר 2010 אין הוא בעל מניות בחברה, ואילו שותפו-לשעבר, רון, הודיע לכל הספקים כי ערבותו של המבקש מבוטלת מאותו מועד ואילך. רון הוא זה שהיה אמור למסור הודעות אלה, שכן המבקש עצמו הורחק ממשרדי החברה בצו בית משפט. הבקשה נתמכה בתצהיר ובאסמכתאות בנוגע להעברת המניות והסכם ההיפרדות בין המבקש לבין רון.

3.המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה באיחור, שכן האזהרה מההוצאה לפועל נמסרה למבקש ביום 31.10.2013 (צורף אישור מסירה חתום-לכאורה ע"י המבקש, למסירה אשר בוצעה על ידי דואר ישראל), וכבר ביום 5.11.2013 כתב המבקש לב"כ המשיבה מכתב, בו הוא מתייחס לכוונתו להגיש בקשה לביטול פסק-הדין. בהעדר בקשה להארכת מועד – יש למחוק את ההתנגדות על הסף. לגוף הבקשה עצמה טענה המשיבה, כי טענת המבקש כי לא ידע על התביעה אינה אמת, שכן ביום 23.4.2013 – יומיים לאחר הדבקת כתב התביעה – התקשר המבקש אל ב"כ המשיבה ושוחח עמה אודות התביעה. משכך – התרשל באי התגוננות, ואין מקום לבטל את פסק-הדין. לגוף התביעה טענה המשיבה, כי לא קיבלה כל הודעה ממי מטעם החברה או המבקש באשר להפסקת ערבותו ועזיבתו את החברה. התגובה נתמכה בתצהירה של ב"כ המשיבה אודות שיחת הטלפון הנזכרת, ובתצהיר השליח שביצע את ההדבקה.

4.המבקש הגיב על תגובה זו וטען, כי החתימה על גבי אישור מסירת האזהרה אינה חתימתו או חתימת מי מבני משפחתו; כן דרש לחקור את השליח שביצע לכאורה את מסירת כתב התביעה. הוא הוסיף עוד ועתר בגוף התגובה להארכת מועד להגשת הבקשה, ככל שנדרשת הארכת מועד. בניגוד לבקשה, תגובת המבקש לא נתמכה בתצהיר.

5.לדיון שהתקיים אתמול, לא התייצב השליח, והמבקש ויתר על חקירת ב"כ המשיבה. המבקש עצמו נחקר קצרות, ואישר כי היתה שיחת טלפון בינו לבין ב"כ המשיבה; עוד אישר, כי כתב את המכתב מיום 5.11.2013; עם זאת, לא זכר תאריכים מדויקים ולא ידע לאשר או להכחיש קבלת מכתב דרישה או כתב התביעה, משום שלדבריו קיבל באותה תקופה פניות רבות לגבי חובות רבים.

6.דין הבקשה לביטול פסק-הדין להימחק על הסף, מחמת הגשתה באיחור. משלא הכחיש המבקש את האמור במכתבו מיום 5.11.2013, ברי כי ידע כבר אז על פסק-הדין. משכך, אין ספק כי הבקשה הוגשה באיחור. המועד להגשתה הוא 30 יום, כקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות").

7.בתקנה 528 לתקנות הוסמך בית המשפט להאריך מועד זה, "מטעמים מיוחדים שיירשמו". אמנם, טיבם של טעמים מיוחדים אלה משתנה ממקרה למקרה, אולם אין כל ספק, כי כדי לשקול התקיימותם על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד, ולתמוך את העובדות הנטענות בה בתצהיר. המבקש לא עשה כן, ואף אם נגמיש את סדרי הדין למענו, ונראה בתגובתו על תגובת המשיבה משום בקשה להארכת מועד, כפי שביקש בגופה, הרי שטענותיו להארכת המועד לא נתמכו בתצהיר, וממילא הן חסרות פירוט וביסוס מינימלי, שיאפשר לשקול אם יש מקום לתור אחר טעם מיוחד שכזה ביניהן.

8.משכך, יש לראות את המבקש כמי שלא הגיש בקשה להארכת מועד, ודין בקשתו העיקרית, לביטול פסק-הדין, להימחק על הסף מחמת האיחור שבהגשתה.

9.למעלה מהדרוש אעיר, כי הגם שטענת ההגנה שהעלה המבקש עשויה להיות טענה חזקה, הרי שבפועל, קשה מאד לראות כיצד יצליח להוכיחה, שכן גם לגרסתו לא הוא זה ששלח הודעה למשיבה על הפסקת מעורבותו בחברה ועל הפסקת ערבותו לחובותיה מכאן ולהבא, ומבין השיטין של גרסתו ניתן להניח כי מערכת היחסים בינו לבין רון היתה כזו, שספק רב מאד אם יוכל להוכיח את טענתו, גם אם נכונה היא.