תא"ק 1693-07-14 טומי ווש בע"מ נ' עירית נוי עיצוב ויצור בע"מ ואח'

בפניי בקשה לעיכוב ההליכים בתיק.

אין חולק כי כנגד המבקשים 1-2 הוצאו צווי כינוס, וכנגד המבקשת 3 צו פירוק, בהתאם להודעה שהוגשה בתיק ביום 13/7/2014.

סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע כהאי לישנא:

(א) משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.

בהתאם לסעיף, נכסי החייב מוקנים עם מתן צו הכינוס לכונס הנכסים הרשמי או לנאמן שמונה על ידי בית המשפט, ומעת מתן צו הכינוס לא ניתן יהא לעתור לתרופה כנגד החייב, אלא באישור בית המשפט נותן הצו.

כפועל יוצא של צו הכינוס והקניית נכסי החייב לכונס הנכסים הרשמי או הנאמן, קובע סעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 כי:

"(א) משהוגשה הבקשה רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב. ואולם, אם הוגשה הבקשה בידי חייב וטרם ניתן צו כינוס, לא יורה בית המשפט על עיכוב לפי סעיף זה, אלא בכפוף להוראות סעיף 22א."

משהוצא צו כינוס, אפוא, דרך המלך של הערכאה הדנה היא עיכוב בירור התובענה.

תכליתו של סעיף 20(א) לפקודה הינה יצירת שוויון בין הנושים וחסכון בזמן השיפוטי של בתי המשפט, בכך שהתביעות תתבררנה לפני הנאמן לפי הוראות הפקודה", ר' לכך רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן ואח' (ניתן ביום 25.10.2011, פורסם בתקדין).