תא"ק 16688-02-15 בנק לאומי לישראל בעמ נ' אביב

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בסכום של 141,784 ₪, והנתבע הגיש בקשת רשות להגן כנגד התביעה.

בדיון נחקר הנתבע על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את חקירת הנתבע, ועיינתי בסיכומי הצדדים, עולה כי יש מקום למתן הרשות להגן לנתבע, כנגד הפקדת סכום כסף בקופת בית המשפט.

הנתבע טוען כי בנו ביקש ממנו שיחתום על כתב ערבות בסך 150,000 ₪ לטובת הלוואה שמבקשת החברה של בנו, והנתבע טען כי חשש לקבל על עצמו התחייבות כזו וניסה להתחמק, אולם, בנו טען שמצב החברה מעולה, והיא תחזיר את ההלוואה ללא קושי.

עוד טען הנתבע כי קיווה שהבנק לא יאשר אותו כערב, אולם התובע העביר לידיו חבילת טפסים לחתימה, כאשר, לימים התברר לו כי הוטעה על ידי התובע, והטפסים היו טפסי פתיחת חשבון בנק, ומתן הלוואה על שמו של התובע, ללא הזכרת שמו של בנו.

הנתבע טוען כי התחוור לו שהתובע העמיד הלוואה בסך 150,000 ₪ על שמו, ובאותו יום, העביר את הסכום לחשבון החברה, לצורך הקטנת חוב האשראי, ובכך התובע הפך אותו למעשה ללווה עיקרי, תוך שאיננו מפרט בפניו כי חשבון החברה הינו חשבון בעייתי, אשר יש בו חריגות מאשראי.

טענת הנתבע כי לו היה התובע מניח בפניו את המידע בעניין מצב החברה, היה מסרב לחתום על המסמכים, הינה טענת הגנה, אשר מן הראוי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט ואת האפשרות להוכיח את הגנתו בעניין טענתו להטעיה מצד התובע.

טענת הנתבע לעניין מצב כלכלי קשה, איננה טענת הגנה כנגד עצם קיום החוב, ולכל היותר, יכול שתשמש לצורך הגשת בקשה לחקירת יכולת בהליכי הוצל"פ.

בעניין טענת הנתבע שלא קרא את המסמכים, הודה הנתבע בחקירתו, כי איש לא מנע ממנו לקרוא את המסמכים, ועל כן, בעניין זה, אין לו להלין, אלא על עצמו.