תא"ק 16643-01-14 כהן נ' חכמון

זו בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית ע"ס 373,891 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר ובגין תשלומי הלוואה שלא נפרעו.

המשיב טוען כי בין הצדדים נחתם הסכם הלוואה ביום 28.1.12 במסגרתו הלווה המשיב למבקשת סך של 1,000,000 ₪. נטען כי המבקשת התכוונה לפרוע בכספי ההלוואה חוב של בנה, רותם, לבנק מזרחי טפחות בע"מ במסגרת הסכם פשרה בת.א 1972/09. המבקשת הסכימה שכספי ההלוואה יועברו ישירות לב"כ הבנק. נטען כי הועברו שתי המחאות בנקאיות לטובת ב"כ הבנק האחת ע"ס 250,000 ₪ והשניה ע"ס 750,000 ₪. לטובת הבטחת החזר ההלוואה משכנה המבקשת לזכות המשיב זכויותיה בנכס הרשום על שמה במושב אחיעזר, רח' התאנה 370, הידוע כגוש 5990 חלקה 75 מגרש 370.

נטען כי המשכון נרשם כדין ברשם המשכונות ביום 30.1.12. במסגרת ההסכם התחייבה המבקשת לפרוע את קרן ההלוואה תוך 3 שנים ממועד חתימת ההסכם. וכן לשלם בפועל מידי חודש 1% ריבית מקרן ההלוואה. עוד להבטחת הפרעון נתנה המבקשת בטוחות נוספות כגון שטר חוב בחתימת המבקשת ע"ס סכום ההלוואה, וכן שטר חוב חתום על החלק בגין חיובי הצמדה, הריבית וריבית פיגורים, וכן התחייבה לרישום משכון והערת אזהרה על דירת מגורים נוספת המצויה ברח' ישראל שחר 4/13 ברחובות הידועה כגוש 3702 חלקה 78 תת חלקה 13, בתוך 30 יום ממועד החתימה על הסכם ההלוואה.

נטען להפרה יסודית של ההסכם, המבקשת לא דאגה לרישום הערת אזהרה על הדירה ברחובות, ולא עמדה בתשלומי הריבית כמוסכם, ומשכך עליה לשלם בנוסף ריבית פיגורים ופיצוי מוסכם, נשלחו אליה מכתבי דרישה אך לא עשתה כן.

נטען שהוסכם כי המבקשת תשלם למשיב ריבית בשיעור חודשי של 1% מדי חודש , בגין סכום קרן ההלוואה שהועבר לנתבעת וטרם נפרע על ידה, בגין רכיב זה, נדרש סך של 10,000 ₪, ועבור 22 חודשים למועד הגשת התביעה 2/12- 11/13, סה"כ 220,000 ₪. עוד הוסכם כי במידה ולא תפרע המבקשת את ההלוואה ו/או את תשלומי הריבית מתחייבת לשלם גם ריבית פיגורים , ומשכך המבקשת חייבת ביחס לחודשים 2/12-11/13 סך נוסף של 28,991 ₪. עוד נטען כי לאור מחדליה של המבקשת העולים לכדי הפרה יסודית של ההסכם, המשיב זכאי לפיצוי מוסכם של 10% מסכום ההלוואה בתוספת ריבית שלא שולמה וריבית פיגורים, סך של 124,900 ₪. נטען כי צפויים חיובים נוספים בגין ההסכם והמשיב שומר על זכותו לתבוע אותם.

המבקשת טוענת כי להסכם ההלוואה, קדם הסכם שותפות בין חברת חיזיון בע"מ שהתובע הינו מנהל ובעל מניות בה, ושמנהל דרכה את עסקיו, לבין בנה רותם. לטענתה, הסכם ההלוואה הינו המשך ישיר של הסכם השותפות ושני ההסכמים כרוכים האחד בשני, ואין מדובר בהסכם הלוואה גרידא, העומד בפני עצמו, בינה לבין המשיב. לטענתה חתימתה על ההסכם נועדה להבטיח את המיזם העסקי והשותפות העסקית שבין המשיב, באמצעות חברת חיזיון, לבין בנה רותם, להקמת שותפות העוסקת ביבוא ובמכירה של רכבים. לטענתה, המשיב ביקש להיכנס לשותפות עם בנה רותם, אותו הכיר דרך עו"ד שרון מילר, שהתוודע לכישורי המכירה והשיווק של רותם. באותה עת רותם היה חייב מיליון ₪ בגין תביעה אזרחית שהגיש נגדו בנק מזרחי טפחות, ונדרש לשלם אותם לצורך סגירת תיק אזרחי, כנגזרת מתיק פלילי שהסתיים בעסקת טיעון. לטענתה נאמר לה שהסכם ההלוואה נועד להבטיח את המיזם וההשקעה והיה פורמלי בלבד, ומאחר שרצתה לעזור לבנה חתמה על הסכם ההלוואה. עוד טוענת כי היה ברור שהכספים יוחזרו מכספי השותפות ומעצם השותפות עם רותם. נטען כי לפי מתווה ההשקעה במיזם העסקי המשיב ישקיע סך של 1.5 מליון ₪, כשמיליון ש"ח הם כספי ההלוואה לרותם וחצי מיליון נוספים ישקיע המשיב בשותפות. עוד טוענת כי הוכנה טיוטת הסכם מכר הדירה ברחובות- שלא יצא לפועל , המשיב לא גילה כל רצינות כלפי עסקת המכר שבגינה הוכנה הטיוטה, עוד טוענת שבדירה לא היו רשומות זכויות למעט הערת אזהרה לטובת המנוחה אמיליה חכמון ז"ל, כן רבצו על הדירה עיקולים ומשכנתא לטובת בנק. עוד טוענת כי המשיב הפר את הסכם השותפות, שעה שרותם השקיע את כל זמנו מרצו במיזם וקיים את חלקו בשותפות, אולם המשיב סילק אותו מהשותפות בבחינת "הסוס עשה את שלו" ויכול ללכת, המשיב ניצל את כישוריו של רותם לתועלתו , ומבלי ששולמו לו כספים שהגיעו לו עבור חלקו בשותפות. לא נערכה עימו התחשבנות, לא שולם לו שכר חודשי, ולא שולמו לו כספים מהרווחים, טוענת כי מעיון בתכנית העסקית לשנים 2012-2015, עולה כי היו צפויים רווחים גדולים לשותפות, ומשכך עומדת למבקשת ובנה זכות קיזוז, העולה על הסכום הנתבע.

בדיון נחקרה המבקשת בחקירה נגדית.

ב"כ המשיב בסיכומיו טוען כי אין מחלוקת שהכסף ניתן והשעבוד נרשם, המבקשת לא עמדה בהחזר ההלוואה, ומשכך מדובר בהפרה יסודית של ההסכם. מציין כי הטענה היחידה של המבקשת לפיה מדובר בחוזה למראית עין, דורשת הוכחה מוגברת, הנטל על הטוען, והמבקשת לא עמדה ברמה הנדרשת. ועד להגשת הבקשה לא טענה דבר ביחס להסכם השותפות שלא צלח, לא טענה כי שלחה מכתב כלשהו בעניין, ואין הסבר מה היה המניע ליצר חוזה למראית עין. בהסכם ההלוואה לא מצוין דבר בעניין הסכם השותפות, או מדוע ניתנו כספי ההלוואה, לא ברור מדוע היה צורך בחוזה למראית עין, לא ברור מדוע היה צריך הסכם נפרד, כשניתן היה בהסכם השותפות להכניס את התנאים שהיו בהסכם ההלוואה, לא ברור איזה אינטרס היה למשיב בהסכם למראית עין. עוד טוען כי טענה להגשת תביעה שכנגד אינה מהווה עילה למתן הרשות, ושעה שלא הוגשה כל תביעה לפני כן.

ב"כ המבקשת בסיכומיו טוען כי שני ההסכמים, ההלוואה והשותפות, קשורים זה בזה, ההלוואה הייתה אמורה להיפרע מהכנסות הסכם השותפות, כאשר למבקשת לא היתה יכולת החזר, ולא בכדי הסתיר המשיב את הסכם השותפות. נטען כי רותם לא נחקר על תצהירו והמבקשת לא נחקרה על התכנית העסקית, ולפיה בסוף שנת הפעילות הראשונה הניבה השותפות רווחים שכיסו את ההלוואה. ושנה לאחר מכן אף יותר מכך, מדובר בטענה שלא נסתרה. המשיב הוא זה שסיכל את חוזה השותפות ומנע את החזר ההלוואה, טענה שלא נסתרה. נטען כי התצהיר מגלה הגנה לכאורית כנדרש לשלב זה, ויש לקבל את בקשת הרשות להגן.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).