תא"ק 16262-10-14

לפניי תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על פינויים של הנתבעים מהמקרקעין, הידועים כגוש 100758 חלקה 1, בתחום המועצה המקומית כסייפה (להלן: "המקרקעין"). לטענת התובעת, אשר גובתה בנסח טאבו, אשר צורף לכתב התביעה, היא הינה הבעלים של המקרקעין נשוא תביעה זו, ואילו הנתבעים פלשו למקרקעין, תפסו בהם חזקה שלא כדין, הקימו בהם מבנים ונטעו נטיעות, משיגים גבול ויוצרים הפרעה לציבור.

התובעת טענה, כי בהיות הנתבעים משיגי גבול, עליהם הנטל להראות שהחזקתם במקרקעין הינה כדין, ולכן עתרה היא למתן פסק דין מאת בית המשפט, אשר ייתן צו המורה לנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין ולפנותו לאלתר.

הנתבעים, הגישו בקשת רשות להגן, אשר בה טענו כי להם ילדים קטנים, הם מתפרנסים בדוחק, ומחזיקים ומתגוררים במגרש נשוא כתב התביעה, מזה למעלה מ- 12 שנה. הנתבעים הם המבקשים בבקשת רשות להתגונן, לא חלקו על טענות המדינה כי הקרקע הינה בבעלותה, אולם טענו כי ניתנה להם רשות בלתי הדירה להתגורר במקרקעין. כמו כן, טענו כי נציגי המדינה לא הביעו התנגדות להישארותם במקרקעין, עד לחודש מאי 2014.

הנתבעים, טענו כי הם זכאים למגרש למגורים בתוך העיר כסייפה, ואף התובעת הסכימה לשווק להם את מגרש 375 בשכונה 43 בכסייפה. הנתבעים אף הציגו קבלה על תשלום של 45,000 ש"ח מיום 18/11/14, ומשכך, ביקשו לדחות את מועד הפינוי מהמקרקעין ב-5 שנים, על מנת לאפשר להם לנקוט בהליך של המרה, קרי המרת המגרש אותו הם רכשו במגרש אותו הם מחזיקים.

הנתבעים אף ציינו, כי על המקרקעין הוקם בית בהשקעה כספית ניכרת, והריסתו ופינויים יגרמו להם לנזק בלתי הפיך, ובין השאר, בהינתן כי המדובר במשפחה המונה כיום 6 ילדים.

בתאריך 19/2/15 ניתנה החלטתי, לפיה קבעתי דיון בבקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י הנתבעים ליום 21/10/15.