תא"ק 15611-01-15 עובדיה לוי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

בפניי בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן מפני תובענה בסדר דין מקוצר על סך 94,047 ₪. בבסיס התובענה יתרת חובה שנוצרה בחשבון בנק שפתחו הנתבע ושניים אחרים אצל התובע.

בבקשתו למחיקת כותרת טען הנתבע כי אחד מראשי התביעה מבוסס על יתרת הלוואה שהועמדה בחשבון, בסך כ-11,984 ₪, אולם הבקשה לקבלת הלוואה זו לא נחתמה על ידו ועל כן ראש זה אינו מבוסס על ראיות בכתב, כנדרש.

משהועבר ההליך לטיפולי הוריתי כי הנתבע יגיש גם בקשת רשות להתגונן. במסגרת בקשה זו טען הנתבע, בין היתר, כי המסמכים שעליהם חתם אינם משקפים למעשה את ההסכמות בינו לבין התובע, וכי הוסכם ש"מדובר בחתימה 'טכנית' מטעמי פרוצדורה פנימית של הבנק" אך לא כזו המלמדת על התחייבותו לפרוע את החובות בחשבון. כמו כן טען הנתבע כי הוסכם שהחשבון לא יכלול פעילות מעבר ללקיחת הלוואה על סך 200,000 ₪, אולם סכום התובענה מורכב גם מיתרה של ההלוואה הנוספת שנזכרה לעיל, וכן מחובות שנוצרו בשל פעילות שוטפת בחשבון.

בנסיבות המקרה, סברתי כי לקבל את בקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ובלא חקירה, בהתאם לסמכות שבתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

כידוע, לצורך מתן רשות להתגונן, די בכך שהבקשה מעלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, ואין לבחון כיצד תוכחנה טענות ההגנה או את מהימנותה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 804 (מהדורה 11, 2013)). במקרה שכאן, ככל שתתקבלנה טענות הנתבע, הן עשויות להקים לו הגנה מפני התביעה. אמנם, חלק מטענות הנתבע אינן פשוטות ועומדות לכאורה בניגוד ללשון ההסכמים שעליהם חתם אולם לא די בכך כדי לסגור בפניו את דלתות בית המשפט.

נוכח התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך להכריע בבקשה למחיקת כותרת. למעלה מן הדרוש אציין כי לא סברתי שהייתה הצדקה לקבלת הבקשה, שכן במקרה שכאן די היה במסמכים שצורפו כדי לאפשר את הגשת התובענה בסדר דין מקוצר (ראו: שם, 787 ובאסמכתאות).

בקשת הרשות להתגונן מתקבלת אפוא. המזכירות תפנה את התובענה להליכי מהו"ת. יש להניח שבמסגרת הליכים אלה יתנו בעלי הדין את דעתם להוראת סעיף 3.2 לתנאים הכלליים נספח 2 לכתב התביעה ולהשלכותיה האפשריות.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.