הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' וותד

ביום 31.3.16 באין בקשת רשות להתגונן מעם המבקש ניתן על ידי פסק דין לבקשת התובע.

ביום 11.9.16 (כחצי שנה לאחר מכן), הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין על גבי 43 עמודים.

הבקשה מציינת כי יחד עמה הוגשה בקשה להארכת מועד, הגם שהמבקש טוען שלא חלפו 30 יום מאז נודע לו על פסק הדין.

הבקשה נסמכת בתצהירו של מר מסעוד וותד ת.ז. 52395290 (בראש התצהיר) וחתימת המצהיר המאומתת אינה של המצהיר הנ"ל, היא של המבקש (מיום 10.9.16).

יש בנמצא גם תצהיר נוסף של מר מסעוד וותד הנ"ל, נספח ב' של הבקשה, המצהיר כי הוא אביו של המבקש, כי אשתו (אם המבקש) חולה וסובלת מאלצהיימר והוא מעיד כי שמע מב"כ המבקש שהבנק טוען שהגיע שליח ומסר לאשתו תביעה כנגד מוחמד (המבקש).

האב מצהיר ".. אין סיכוי לכך כי אני זה שצמוד אליה, ובוודאי הייתי רואה".

ביום 11.7.16 מצהיר האב, התקשר אליו שליח התובע ואמר לו כי הוא אינו מוכן להיכנס לג'ת ולכן התקשר המצהיר אל השליח 4 פעמים ולאחר מכן נסע לצומת שער מנשה שם פגש את השליח וקיבל ממנו מכתב, בהמשך חתם על אישור מסירה.

באשר לכתבי דין מיום 11.2.16, מצהיר האב כי טענות השליח לא היו ולא נבראו.

בשלהי התצהיר הוא מוצהר כי מתחילת 2015 המבקש מתגורר בבית פרטי משלו ואינו מתגורר יחד עם הוריו.

בתצהיר המבקש (בהניחי כי אכן מדובר בתצהירו ולא מדובר בתצהיר אביו, שכן לאב כעולה מהאמור לעיל, תצהיר נפרד), מוצהר בתמצית:

בשלהי 2015 פתח המשיב תיק למימוש משכון לרכב בבעלות המבקש, במהלך הטיפול בתיק ההוצל"פ האמור, פנה המבקש בעצמו ובאמצעות עו"ד למשיב ע"מ לקבל מסמכי חשבון בנק, האחרון סירב למסור.

כל השיחות וההתכתבויות בין הצדדים, באותה עת, היו בעניינו המשכון הנ"ל.

במקביל פתח המשיב בהליכים בתיק בית משפט נשוא החלטה זו.

ביחס למסירה, מצהיר המבקש כי ע"פ אישור המסירה השייך, המסירה נעשתה לידי אמו ביום 11.2.16, שעה שהיא חולה וסובלת מאלצהיימר.

בסעיף 16 מצהיר המבקש "אני גר בבית פרטי משלי, ולא גר עם הוריי וזאת משנת 2015"