תא"ק 1520-11-13 לישראל בע"מ נ' שמשון ואח'

בתיק זה הוגשה תביעה כספית בסדר דין מקוצר, על סך 143,920 ₪, כך במקור, והוגשה בקשה למתן רשות להגן.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי ביום 06.05.2007, המבקש- הנתבע, פתח חשבון עו"ש אצל המשיב שמספרו 6177, וביום 19.12.2012, ביקש המבקש הלוואה על סך של 140,000 ₪, והמשיב העמיד לו את ההלוואה על פי בקשתו, אלא שהמבקש לא עמד בהחזרי ההלוואה, ולכן המשיב העמיד את ההלוואה לפירעון, ומכאן תביעה זו.

המבקש הגיש בקשה למתן רשות להגן, ועיקרי הטענות שהעלה במסגרתה הינם כדלקמן – ביום 19.10.2012 פנה למשיב לצורך העמדת הלוואה בסך 140,000 ₪ בפריסת תשלומים של כ- 1,618 ₪ בחודש והמשיב העמיד את ההלוואה על פי בקשתו. המבקש דאג לשלם מדי חודש בחודשו את החזרי ההלוואה, ללא כל פיגור בתשלום וללא כל דופי. במהלך יולי 2013, המבקש קיבל מכתב דרישה לפירעון מידי של ההלוואה, הגם שפעל על פי הסכם ההלוואה ושילם את התשלומים השוטפים כסדרם. לאחר קבלת המכתב, פנה המבקש לנציגי המשיב בסניף הרלוונטי בו התנהל חשבונו ואלה מסרו לו כי המשיב אינו מרוצה מתנאי ההלוואה ועליו לפעול לצורך הגדלת תשלומי ההלוואה אותם שילם כסדרם. המבקש מסר לנציגי המשיב שאין באפשרותו לעשות כן, ואף אינו חייב לעשות כן, וכי על המשיב לדבוק בהסכם ההלוואה ולא לשנות ממנו באופן חד צדדי. העמדת ההלוואה לפירעון מידי הייתה בניגוד להסכם ההלוואה. המשיב מעולם לא התריע בפני המבקש על ליקויים בכל הנוגע להחזר ההלוואה ולא ניתנה לו הזדמנות לתקן את אותם ליקויים לכאורה. מכתב התראה נשלח למבקש לאחר שהלכה למעשה הועמדה ההלוואה לפירעון מידי. המשיב בהתנהגותו הפר את הסכם ההלוואה, וכן את חובות הזהירות החלות עליו כמוסד בנקאי.

ביום 22.12.2014, נערך בפני דיון אשר במסגרתו נחקר המבקש על תצהירו בחקירה נגדית, ובתום הדיון נשמעו סיכומים בעל פה.

מהנתונים שהוצגו בפני עולה בירור שבחשבון המבקש הועמדו בעבר שתי הלוואות, אלא שהמבקש התקשה לפרוע את ההחזרים החודשיים של הלוואות אלה, ולכן הוסכם בין הצדדים על הסדרת פירעון יתרות החוב של ההלוואות הנ"ל באמצעות העמדת הלוואה אחת בסכום כולל של כ- 140,000 ₪. המבקש העיד בחקירתו הנגדית שהסדרת ההלוואות הקודמות באמצעות העמדת הלוואה בסך כולל של כ- 140,000 ₪ התבקשה בנסיבות העניין מכיוון שנקלע לקשיים כלכליים ולפיכך, הגיע עם נציגי המשיב להסדר לגבי העמדת ההלוואה, ובלשונו – "נכנסתי לקשיים כלכליים כשהייתי צריך הלוואה. יותר נכון נכנסתי לאובר, ורציתי לסדר את החשבון בצורה כזו שיהיה לי החזר כספי קבוע. זה משהו מוכר ולא חדש לאף אחד. זו הסיבה העיקרית" (ע' 1, ש' 10-13). וכן- "ש. פרעו לך את שתי ההלוואות, המינוס שלך עמד על 140,000 ₪, ואז אמרו שיסדרו לך את העניין? ת. הגענו להסדר" (ע' 1, ש' 25-27).

מעיון בתדפיסי החשבון עולה כי ביום 12.06.2012, הועמדו לפירעון שתי ההלוואות הקודמות, ונותרה בחשבון יתרת חוב בסך של 140,599.90 ₪, וביום 28.06.2012, הועמדה בחשבון הלוואה בסך של 142,000 ₪.

עוד עולה מחקירתו הנגדית של המבקש, שלאחר העמדת ההלוואה התקשה לעמוד בתשלומים החודשיים בסכום של כ- 2,500 ₪ בחודש ולכן, פנה לנציגי המשיב בבקשה להקטין את התשלומים החודשיים, ולטענתו נציגי המשיב לא הסכימו להקטין את התשלומים (ע' 2, ש' 12-14). יש לציין כי עדותו זו אינה מתיישבת, ולו על פני הדברים, עם הנתונים העולים מתדפיסי החשבון שלפיהם עולה בבירור כי ביום 13.12.2012, הועמדה הלוואה בסך 140,000 ₪ בחשבון הרלוונטי, היא ההלוואה שבגינה הוגשה תביעה זו, וניתן לראות בבירור כי בעוד שההחזרים החודשיים הקודמים, עמדו על סך של כ- 2,500 ₪ (בקירוב), הרי שלאחר העמדת ההלוואה האחרונה עמדו ההחזרים החודשיים על סכום של כ- 2,250 ₪ (בקירוב), והמדובר בהקטנה מסוימת של ההחזרים החודשיים, ואף המבקש העיד כי "יש אנשים שחיים ממאתיים ₪ בשבוע" (ע' 2, ש' 15-17).

מעבר לכך, עדותו של המבקש שלפיה נציגי המשיב לא הסכימו להקטין את ההחזרים החודשיים של ההלוואה הקודמת (בסך 142,000 ₪), אינה מתיישבת עם מסמכי העמדת ההלוואה הנדונה, בסך של 140,000 ₪, שעליהם חתם המבקש ביום 4.12.2012 (כך על פי אימות חתימתו על פני המסמכים), ואשר צורפו כנספח ג' לכתב התביעה, ולא מצאתי כי המבקש העלה בתצהירו טענה כלשהי לגבי מסמכים אלה ולגבי חתימתו עליהם.

יוצא אפוא, כי טענת המבקש במסגרת תצהירו (ס' 8) שלפיה נציגי המשיב דרשו ממנו לשנות את תנאי ההלוואה, באמצעות הגדלת התשלומים החודשיים, אינה מתיישבת ולו על פני הדברים עם הנתונים שהוצגו בפני, שכן עולה בבירור שהמשיב גילה התחשבות במבקש והסכים להעמיד הלוואה נוספת, נושא תביעה זו, שבמסגרתה ההחזרים החודשיים להם נדרש המבקש, היו קטנים יותר מההחזרים של ההלוואה הקודמת שהועמדה בסוף יוני 2012, ולכן טענתו שלפיה התבקש לשנות את תנאי ההלוואה על דרך הגדלת התשלומים אינה מתקבלת על הדעת, בשים לב לנתונים שהוצגו בפניי.