תא"ק 15167-04-12 קבטני נ' מריינין

בפניי תביעה כספית שעניינה החזר הלוואה על סך של 20,000 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הלווה לנתבע סכום כסף בסך של 20,000 ₪, והשניים חתמו ביום 20.11.2008 על הסכם המאשר דבר מתן ההלוואה (להלן: "ההלוואה").

לטענת התובע, הוא הסכים להלוות את הסכום הנ"ל לנתבע בשל היותו מכר וידיד של בנו, מר קבטני דימיטרי (להלן: "דימיטרי" או "בנו של התובע"), ועל אף שהנתבע התחייב לפרוע את ההלוואה, הוא לא עשה כן חרף פניות רבות אליו - ומכאן התביעה.

הנתבע בתורו אינו מכחיש כי קיבל את ההלוואה מהתובע, אך טען כי הוא החזיר לו את כל סכום ההלוואה עד תום.

הנתבע הוסיף, כי החזר ההלוואה בוצע באמצעות תשלומים שהופקדו לחשבון הבנק השייך לבנו של התובע, כמפורט בשוברי התשלום, וזאת בהסכמת התובע ולבקשתו מאחר שהיה באותה עת מסובך כלכלית ומצוי בהליכי פשיטת רגל, ועל כן ביקש כי הכסף בגין החזר ההלוואה יופקד בחשבון בנו.

דיון והכרעה:

מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע ובנו, ומטעם ההגנה הוגש תצהירו של הנתבע.

כל המצהירים נחקרו בפניי בחקירה נגדית.

כפי שעולה מהאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר מתן ההלוואה בסכום של 20,000 ₪, והמחלוקת המרכזית בתיק הינה האם הנתבע אכן פרע את סכום ההלוואה.

בתצהירי העדות הראשית ובסיכומים שלהם טענו התובע ובנו כי ההיכרות עם הנתבע נוצרה בתחילה בינו לבין בנו של התובע כאשר הנתבע פרסם באינטרנט מודעה שהוא מחפש משקיע שותף לעסק. בעקבות אותו פרסום יצר בנו של התובע קשר עם הנתבע, וביום 20.8.2008 נחתם ביניהם הסכם לניהול עסק בטורקיה וכן לחלוקת הרווחים ביניהם (להלן: "ההסכם העסקי").