תא"ק 14828-09-13 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ווקנין

בפני בקשת רשות להגן בפני תביעה לפינוי ותביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר.

המבקש טען בבקשת הרשות להגן לזכויות בדירה מכוח היותו "דייר ממשיך" ואילו המבקשת הפנתה להחלטת הוועדה לפיה טענה זו נבדקה ונדחתה.

בתום הדיון שהתנהל לפני הסכים המבקש לפנות בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת הוועדה. ברם, לאחר מספר חודשים הודיע כי מבקש הוא שתינתן החלטה בבקשת הרשות להגן.

כידוע, במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, אין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו, ואף לא את טיב ראיותיו.

עול ההוכחה המוטל על הנתבע, הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לו לנתבע, כי יוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

אכן, עפ"י ההלכה בית משפט השלום מוסמך לדון בטענת "דייר ממשיך" אגב תביעת פינוי מכוח "סמכות נגררת" וזאת עפ"י מבחן הסעד (לעניין זה ראה: בר"ע (י-ם) 870/09 פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ נ' יעקב שאול (טרם פורסם, מיום 1.9.09).

ברם, מאחר ובתקיפה עקיפה עסקינן, כידוע, לא יהיה בכך משום מתן זכות לדיור ציבורי המצוי בסמכות הוועדה העליונה, כי אם הכרעה בעילות התביעה ובסעד הפינוי המתבקש במסגרתה.

לפיכך, טענות המבקש מצדיקות מתן רשות להגן שכן משמשות "הגנה לכאורה" כנגד תביעת הפינוי.

אולם, כנגד התביעה הכספית אין למבקש הגנה ואף עפ"י הודאתו חובה עליו לשאת בתשלומים אלה.