תא"ק 14659-11-12

לפניי בקשת רשות להתגונן.

בתיק בוטל פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, לאחר שהופקדו בקופת בית המשפט 30,000 ₪ (החלטה מיום 13/8/14), ומאחר והמבקשים בחרו בברירת המחדל, בקשת הרשות להתגונן מטעמם מבוססת על התצהיר שתמך בבקשה לביטול פסק דין (החלטה מיום 21/10/14).

התביעה הוגשה ביום 8/11/12 ע"ס 58,267 ₪ בגין חוב ארנונה ושילוט לשנת 2007. נטען כי הנתבעים מס' 1 ו-2 הינם שוכרי מסעדה בכפר תבור והנתבע מס' 3 ערב לפי חוזה שכירות מיום 15/1/2000 (עמוד ראשון של החוזה, נספח א' לכתב התביעה). עוד צורפו לכתב התביעה מסמכים המוכתרים "יתרת חוב למשלם" ו-"דו"ח עומק חוב" (נספח ב' לכתב התביעה), מהם עולה כי החשבון הינו בגין שלושה נכסים ברח' המייסדים, הארנונה מסתכמת בסך 56,678.50 ₪ ואגרת השילוט בסך 1,588.20 ₪. הסכומים כוללים חיובים בגין אכיפה והפרשי הצמדה וריבית עד למועד הפקת המסמכים, 7/11/12.

בתצהיר טענו המבקשים כי שילמו בגין ארנונה בתקופת החזקתם בנכס (1/11/06 עד 31/10/07, עזיבה בפועל ביום 10/10/07) סכום של 15,800 ₪, כפי שנדרשו, וכי ממסמכי המשיבה לא ניתן לדעת לאיזו תקופה מתייחסת התביעה. עוד טענו כי התביעה מוגשת בשיהוי, כי הזמן שחלף, חמש שנים, מקשה על התגוננותם, וכי הם לא קיבלו כל דרישה לתשלום סכום נוסף או התראה טרם הגשת התביעה.

לתגובה לבקשה לביטול פסק דין צירפה המשיבה מכתבים ואישורי מסירה עובר להגשת התביעה ותדפיס מפורט של החוב ממנו עלה כי המבקשים שילמו ארנונה במשך תקופת החוב וזאת עד לחודש אוגוסט 2007 ושילמו עבור מים וביוב עד לחודש אוקטובר 2007. המשיבה פירטה כי המבקשת שילמה סכום גבוה יותר, כ-25,000 ₪, הסבירה כי החיוב בארנונה הסתכם בכ-8,000 ₪ לחודשיים, וכי המבקשים נותרו חייבים את הסכום הנתבע.

פסק הדין בוטל מחובת הצדק, אך המבקשים חוייבו בהפקדה, מאחר ולא הגישו תגובה לתגובה והגנתם לא היתה מלאה. סכום ההפקדה נקבע לפי חישוב "גס": חיוב הארנונה לבדה לחודש כ-4,000 ₪, המבקשים החזיקו בנכס כ-10 חודשים, כלומר 40,000 ₪, שילמו 25,000 ₪ הכולל גם ביוב ומים, וטענו בעצמם כי שילמו עבור ארנונה 18,500 ₪, כך שאין להם כל הגנה בגין תשלומי הארנונה לחודשים ספטמבר אוקטובר 2007, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ויש לברר את יתר החיובים והתשלומים.

המבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן, מצד אחד, ולא ניתן לערוך חישוב מדוייק לפי תקופות על בסיס המסמכים, הקיימים, מן הצד האחר. אין חולק על השיהוי המהותי בהגשת התביעה, שהביא לצבירת ריבית והצמדה גבוהים, ובגישה המקלה המקובלת בעניין בקשת רשות להתגונן, אני נותנת למבקשים רשות להתגונן בטענת השיהוי ונותנת להם אפשרות להידרש לפרטי החיובים והתשלומים, בתנאי שאותו סכום יישאר מופקד בתיק בית המשפט עד לפסק הדין.

התצהירים מיום 28/4/13 בסעיפים הרלוונטיים יהוו כתב הגנה.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו בפסק הדין הסופי.