תא"ק 14633-11-11 בנק דיסקונט פתח תקווה סניף הרצל 11056 נ' א.מ. סולטאן בע"מ ואח'

1.תביעה כספית שהגיש בנק דיסקונט (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"), שערבה לאשראי בסכום קצוב בסך 100,000 ₪ שניתן לחברה, בעלת החשבון אשר הייתה בבעלותו ובניהולו של אחיה (הנתבע 2).

2.לאחר שהחברה לא פרעה חובותיה הגיש הבנק תביעה כנגד החברה, בעליה והנתבעת. טענות החברה ובעליה נדחו וניתן נגדם פסק דין על מלוא סכום התביעה, ביחד ולחוד. סכום התביעה 687,569 ₪.

3.במסגרת ההחלטה למתן רשות להגן ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בשתי טענות – הטענה כי הבנק הגדיל את הסיכון להגשת תביעה כנגד הנתבעת בכך שהגדיל את מסגרת האשראי שניתנה לחברה, וטענה לפיה כאשר חתמה על הערבות הוסבר לה כי הסיכוי לחיובה נמוך שכן קיימים בחשבון בטחונות נוספים.

4.הנתבעת טענה בתצהירה כי ביום החתימה על הערבות הוסבר לה ע"י פקידת הבנק כי בחשבון החברה יהיו שיקים דחויים וביטחונות נוספים דוגמת תכניות חיסכון, וכי אין סיכון לחיובה במלוא הערבות שכן ערבותה הינה ביחד עם הביטחונות. הבנק העניק אשראים נוספים ובכך הגדיל את הסיכון למימוש ערבותה. בהחלטת יום 18.6.14 נקבע כי תצהיר הנתבעת בבר"ל ישמש תצהיר עדות ראשית במסגרת ההחלטה לעילות ההגנה שנקבעו.

5.הנתבעת לא הגישה סיכומים, ושחררה את בא-כוחה מייצוגה בסמוך למועד להגשת סיכומים מטעמה.

6.הבנק, בסיכומיו, טען כי מסגרת האשראי הינה דינאמית ותלויה בביטחונות שיהיו מעת לעת בחשבון החברה. לא נקבעה מסגרת אשראי קשיחה. המצהירה מטעם הבנק לא נחקרה בסוגיה זו וגרסתה לא נסתרה. זו הסבירה בעדותה כי מסגרת האשראי הניתנת לחברה ומסגרת האשראי לצורך ניכיון שיקים הינן שתי מסגרות נפרדות וכי מסגרת האשראי לחברה בסך 100,000 ₪ לא שונתה, למעט מסגרת זמנית בסך 128,000 ₪ שניתנה לתקופה קצרה. כן טען, כי טענת הנתבעת לפיה הבנק הגדיל את הסיכוי להגשת התביעה בכך שהעמיד לחברה אשראים נוספים, אינה נכונה. לנתבעת הובהר כי בעת חתימתה על כתב הערבות כבר נוצלה מלוא מסגרת האשראי של החברה. על כן, הסיכון היה קיים כבר במועד החתימה.

7.לעניין הטענה כי היו שיקים לניכיון, טוען הבנק כי הפעם הראשונה בה הופקדו שיקים לניכיון הייתה ביום 10.5.10, ארבעה ימים לאחר חתימת כתב הערבות, עובדה הסותרת את טענת הנתבעת לפיה נמסר לה כי קיימים בחשבון שיקים לניכיון באותו מועד.

8.פקידת הבנק הגב' קדוסי העידה כי בדרך כלל מסגרת אשראי נקבעה לתקופה של שנה, אך יתכן ותשונה במהלך השנה באופן זמני וכי לא יכלה לקבוע ערב מתן הערבות כי מסגרת האשראי בחשבון תהיה קבועה. מאז פתיחת החשבון ועד ליום 30.6.11 היתה מסגרת האשראי בחשבון בסך 100,000 ₪ למעט מסגרת זמנית בסך 128,000 ₪ בחודש אפריל 2011. רק בשלבים מאוחרים יותר הועלתה מסגרת האשראי לסכומים גבוהים יותר, לרבות מסגרת אשראי בגין ניכיון שיקים שניתנה לחברה, וזו אכן הפקידה שיקים של צד ג' להבטחת האשראי הנוסף שניתן לה, ברם אין באשראי הנוסף כדי להשפיע על חיוביה של הנתבעת שכן ערבותה מוגבלת לסך 100,000 ₪. קדוסי העידה כי לא יכלה למסור לנתבעת הצהרה בדבר הסיכון שבמימוש הערבות במעמד פתיחת החשבון, שכן לא היו בחשבון בטחונות כלשהם אותה עת זולת ערבות הבעלים.

9.בחקירתה, העידה קדוסי כי הסבירה לנתבעת כי הינה ערבה יחידה לסכום של עד מאה אלף ₪ צמוד לכל חוב. לשאלת בית המשפט כיצד הצטברה יתרת החובה החברה בגובה הנטען בכתב התביעה, השיבה כי "ניתנה מסגרת ניכיונות של שיקים דחויים כנגד הניכיונות השיקים חזרו", וכי מדובר ב"מסגרת נפרדת". הניכיונות בחשבון בוצעו משיקול דעת עסקי.