תא"ק 14530-08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' נ.ר. דימונד בע"מ ואח'
|
תא"ק בית משפט השלום תל אביב-יפו |
14530-08
7.12.2014 |
|
בפני השופט: יאיר דלוגין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
התובע: בנק מזרחי טפחות בע"מ עו"ד הילה גולדפלד |
הנתבעים: 1. נ.ר דימונד בע"מ 2. רפאל זכאי עו"ד חנה זילבר |
| פסק דין | |
לפני תביעה כספית בסך של 1,501,660 ₪, בגין חובות שחייבים הנתבעים לבנק עבור אשראי מט"ח שקיבלו לצורך ניהול עסקם בתחום היהלומים.
רקע
1. הנתבעת עסקה בזמנים הרלוונטיים בענף אבני החן והיהלומים. הנתבעת פתחה בחודש מרץ 2000 חשבון בבנק. הנתבע וכן אחיו, מר רפאל יעקב, חתמו כערבים להבטחת כל התחייבויות הנתבעת כלפי הבנק. בחודש מאי 2000 פתח הנתבע חשבון פרטי על שמו בבנק. בחודש יוני 2001 מישכנו הנתבע ואחיו לבנק מלטשה שהייתה בבעלותם, להבטחת האשראי שקיבלה הנתבעת מהבנק.
2. בסוף שנת 2001, הנתבעת צברה באופן פתאומי חוב משמעותי בבנק בגין אשראי המט"ח שניתן לה וזאת לאחר שמספר לא מבוטל של המחאות של לקוחותיה, בסכום כולל של 558,510$, שהוסבו לבנק על ידי הנתבעת, חוללו בהעדר כיסוי (להלן: "ההמחאות"). כפי שעוד יפורט, חילול ההמחאות נבע מנזקים כספיים משמעותיים שנגרמו ללקוחות הנתבעת עקב אסון התאומים שארע בחודש ספטמבר 2001 בניו-יורק.
3. לפיכך, החל מחודש דצמבר 2001 ובאופן מידי למעשה, החל הבנק לפעול לצורך גביית ההמחאות בחו"ל, על ידי התקשרות עם משרד עורכי דין בניו-יורק (עו"ד לזרוף) וזאת לצורך משלוח מכתבי התראה למושכי השיקים. כמו כן, מתחילת חודש ינואר 2002, הבנק החל לדרוש מהנתבעים לפרוע את חובם, שהגיע לכדי סכום נכבד של מעל 462,000$ ובעניין זה אף נשלח מכתב התראה.
4. דא עקא, בחודש פברואר 2002 ובתגובה לכך, ביקשו הנתבעים מהבנק להשהות את פעילות גביית ההמחאות בחו"ל, כדי לנסות ולהסדיר בעצמם את החובות מול לקוחות הנתבעת. בהתאם לכך, הבנק הודיע לעורכי הדין בחו"ל על הפסקת פעולות הגבייה. גם לכך יש תיעוד בכתב.
5. במקביל, הוכנה על ידי הבנק בתיאום עם הנתבע טיוטת הסדר שלפיה מודה הנתבעת בחובה לבנק (בסך של כ-2,000,000 ש"ח), אולם מתחייבת לשלם 230,000$ בלבד לסילוק החוב כולו בהלוואה שתיפרס ל-70 חודש, כאשר הבנק יהיה מנוע מלפעול לגביית המחאות חו"ל עד יום 1.6.02, כך שיתאפשר לנתבעת להגיע להסדרים עם לקוחותיה מושכי ההמחאות וכאשר הבנק יקבל המחאות זכות ביחס לתשלומים שיבוצעו על ידי החייבים הנ"ל בהתאם להסדרים עם הנתבעת והסכומים שישולמו יבואו על חשבון התשלומים של ההלוואה.
6. בסופו של דבר, החתימה על ההסדר הנ"ל התעכבה מסיבות התלויות בנתבע. בפגישה שהתקיימה בתחילת חודש ינואר 2003 בין נציג הבנק מר שלמה זיו ולבין הנתבע, סוכם כי לנוכח הבעיה שקיימת עם הערב השני, אחיו של הנתבע (רפאל יעקב), שלא מוכן לחתום על ההסדר המוצע ועקב מחלתו של האחרון, הצדדים יפעלו כמפורט להלן: הנתבע ישלם מדי חודש 4,000$, יעביר בחודש אפריל 2003 את דמי השכירות בגין המלטשה בסך של 15,000$ ויפעל למכירת המלטשה ששוויה מוערך בכ-100,000$. עוד סוכם כי הבנק יסכים להעברת היהלומים שבכספת לנאמן שיפעל למכירתם. כמו כן, סוכם כי החוב יישא ריבית מזערית וכי אם יעמוד הנתבע בהסדר למשך שנה תישקל הנחה נוספת בריבית. הוסכם כי בתם שנה יוכפל סכום ההחזר החודשי ויעמוד על 8,000$.
7. דא עקא, הנתבע לא עמד בהסדר הנ"ל והקשר בינו ולבין הבנק נותק. לפיכך, הבנק הודיע לעו"ד לזרוף בחודש יוני 2003 על חידוש הליכי הגבייה של הלקוחות ׁ(גם לכך יש תיעוד בחומר הראיות). כמו כן, הבנק שלח מכתבי דרישה נוספים אל הנתבעים בחודשים יולי ונובמבר 2003 (צורף לתצהירי הבנק). הנתבעים לא השיבו בכתב לאף לא אחד ממכתבי הדרישה הנ"ל.
8. בחודש פברואר 2004 פנה בא כוח הנתבעים דאז, עו"ד אהובה גבאי, אל באת כוח הבנק. במכתב זה מציינת עו"ד גבאי כי העיכוב בחתימת ההסדר נבע מגישתו של הערב הנוסף, מר יעקב רפאל, אשר עד לאותו מועד לא גילה עניין בהסדרת חובותיו, אולם מאחר וגישתו השתנתה, ביקשה עורכת הדין מהבנק להכין הסדר לחתימת הנתבע. עוד צוין כי נמצא קונה למלטשה בסכום של 40,000$.
9. בינתיים, בחודש יוני 2004, נשלחו מכתבי התראה על ידי עו"ד לזרוף למושכי השיקים. בחודש דצמבר 2004 דיווח עו"ד לזרוף לבנק כי מרבית מכתבי ההתראה חזרו בשל עזיבת הנמען את הכתובת ללא הותרת פרטי כתובת חדשה, כי לגבי שני חייבים נאמר על ידי באי כוחם כי אינם חייבים דבר לנתבעת וכי בסופו של דבר, הוא נוטה להמליץ שלא להגיש תביעות כנגד אותם החייבים שמשכו שיקים על סכומים מצטברים קטנים (שהוגדרו על ידו כפחותים מ-100,000$) וזאת נוכח העלויות הגבוהות של שכר טרחה בארה"ב בגין הגשת תביעות כאמור, כאשר אין כל ביטחון לגבי סיכויי הגבייה (למעט אם הבנק יימצא עו"ד שיסכים להגיש התביעות בתמורה לשכר טרחה שישולם על בסיס הצלחה בלבד).
10. בחודש אפריל 2005 התחדש המו"מ בין הבנק לנתבע באמצעות בא כוחו החדש, עו"ד ניר אבן הר. בחודש יוני 2005, הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון על המלטשה. בחודש אוקטובר 2005 נחתם הסדר בין הנתבע ולבין הבנק (להלן: "ההסדר"). לפי הסדר זה, הוסכם, בין היתר, כי חוב הנתבעים עומד על 1,655,475 ₪ וכי חרף עובדה זו, החוב ייחשב כמסולק אם הנתבע ישלם לבנק סכום השווה ל-230,000$, בניכוי התקבולים נטו שיתקבלו ממימוש המלטשה.
11. ההסכם קבע כי 30,000$ ישולמו בשלושה התשלומים וההפרש שבין תקבולי המלטשה נטו ל-200,000$, ישולם בשמונה תשלומים. עוד נקבע, כי כל עוד עומד הנתבע בהסדר, יימנע הבנק מלפעול לגביית המחאות שבידי הבנק, אשר נמשכו על ידי לקוחות הנתבעת בחו"ל. כמו כן, נקבע כי במידה של הפרת ההסכם על ידי הנתבע, ישמשו ההמחאות כביטחון והבנק יהיה רשאי להיפרע מהם. בסעיף אחר של ההסכם נקבע כי אם הנתבע לא עמד בהסכם, יפעל הבנק לגביית ההמחאות והנתבע יסייע בעניין זה. ההסכם קבע כי הנתבע מוותר על כל טענה כנגד הבנק בקשר לניהול החשבון עד למועד חתימת ההסדר.
12. הנתבע שילם בסוף שנת 2005 ובהתאם להסדר, את הסכום המקדמי של 30,000$ בשלושה תשלומים. בינתיים, אישר ראש ההוצל"פ, ביום 10.3.06, את הסכם מכירת המלטשה. בהתאם לכך, היה על הנתבע לשלם לבנק סכום של 148,498$ (ההפרש בין 200,000$ לסכום נטו שהתקבל בגין המלטשה ואשר עמד על 51,502$) וזאת בשמונה תשלומים, שהראשון שבהם חל ביום 1.4.06.
13. דא עקא, הנתבע לא שילם אף לא אחד מהתשלומים הנ"ל וזאת חרף מספר מכתבי התראה שנשלחו בחודשים אפריל, יולי וספטמבר 2006. בחודש דצמבר 2006 שוב נוהל מו"מ בין הבנק לנתבע באמצעות בא כוחו, עו"ד אבן הר וזאת לאחר שכאמור, הנתבע לא עמד בהסדר. הצדדים אף החליפו טיוטות של הסכם חדש, שעיקרו תשלום חודשי של 1,500$ לחודש למשך שנה והימנעות הבנק בתקופה זו מלפעול לגביית החוב וניסיון להגיע להבנות בדבר אופן כיסוי יתרת החוב בתם השנה האמורה. בסופו של דבר, הצדדים לא חתמו על ההסדר המיועד הנ"ל.
14. בחודש פברואר 2008 הגיש הבנק את התביעה דנא כנגד הנתבעים וכנגד יעקב רפאל. כנגד האחרון ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן שבמסגרתה העלו מספר טענות, שכל כולן מתרכזות בנושא גביית ההמחאות חו"ל. לטענתם, הבנק הציג מצג כי ההמחאות ייגבו. כמו כן, נטען כי הבנק התרשל מלכתחילה בבדיקת ההמחאות, כאשר הנתבעת הסתמכה על קבלת אשראי מהבנק כנגד ההמחאות הנ"ל, שכאמור אושרו על ידי הבנק, אולם לבסוף לא כוסו.
15. עוד נטען כי הבנק הפר את החובות שחלות עליו, מקום שמצד אחד לא פעל לגביית ההמחאות מחו"ל ומצד שני לא החזיר את ההמחאות לידי הנתבעים, כדי שאלה יוכלו לגבות אותן. כמו כן, טוענים הנתבעים כי הם התקשרו בהסדר על בסיס מצגי הבנק כי הוא פועל לגביית ההמחאות וכי ההמחאות ייגבו. אלמלא מצגים אלה, כך טוענים הנתבעים, הנתבע לא היה מתקשר בהסדר. עוד נטען כי הסתבר לנתבעים שהבנק הציג בפניהם מצג שווא, עת הצהיר כי הוא פועל לגביית ההמחאות, שכן בפועל, הבנק לא עשה מאומה כדי לגבותן. לפיכך, הנתבעים טוענים כי נוכח מחדל הבנק מלגבות את ההמחאות במשך שנים ארוכות, נגרם להם נזק בסכום השווה לסכומי ההמחאות (כ-558,000$), סכום שיש לקזז מכל סכום שייפסק כנגדם במסגרת התביעה.
16. הנתבעים קיבלו רשות להגן בכפוף להפקדה של 300,000 ₪ (לפי החלטת המותב הקודם שדן בתיק – כב' השופטת רחל ערקובי; הסכום תוקן בעקבות הליך ערעור לסכום של 100,000 ₪ בתוספת 100,000 ₪ ערבות צד ג').
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|