תא"ק 13864-07-15

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית המשפט במחוז צפון, לו נתונה הסמכות המקומית, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי להיעתר לבקשה.

לטענת הנתתבעת בחינת החלופות בתקנה 3 לתקסד"א מלמד כי הסמכות המקומית מסורה לבית המשפט במחוז צפון ובין היתר נטען כי מקום עסקה של הנתבעת הוא בחצור הגלילית ומקום יצירת ההתחייבות במפעל הנתבעת בחצור הגלילית. טוענת הנתבעת כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הינו במפעל הנתבעת, קרי המקום בו סופקה המכונה.

לעניין ביצוע התשלומים לתובע, נטען כי אלו נעשו באמצעות העברות בנקאיות שבוצעו בחצור הגלילית.

לטענת התובעת, הן בכתב התביעה והן בתגובה לבקשה, מסורה הסמכות המקומית לבית המשפט בנתניה מהטעם כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות , קרי ביצוע התשלומים, הינו במקום עסקו או מגוריו של המוכר או הנושה, הוא התובע בענייננו. טוען התובע כי בהעדר הוראה בחוזה ביחס למקום ביצוע החיוב, הרי שיש להחיל את הוראות הדין המהותי (סעיף 44 לחוק החוזים וסעיף 21 לחוק המכר) ולקבוע כ המקום שנועד לביצוע ההתחייבות הוא מקום עסקו או מגוריו של התובע בעיר נתניה.

עוד טוען התובע כי מנספחי כתב התביעה אף עולה כי הוסכם על ידי מנהלי הנתבעת כי התמורה תופקד לחשבונו של התובע המתנהל בעיר נתניה.

דין הבקשה להתקבל.

אמנם, בקשת הנתבעת, אשר כוללת טיעונים עובדתיים, לא נתמכה בתצהיר. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש בכך כדי לדחות הבקשה מהטעם כי הטענות העובדתיות בנטענו בבקשה לא נסתרו על ידי התובע.

המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס ל"מקום שנועד לקיום ההתחייבות". טוענת הנתבעת כי המקום שנועד לקיום ההתחיייבות הינו המפעל בחצור, המקום בו סופקה המכונה, וכי התשלומים לתובע בגין העסקה בוצעו בהעברות בנקאיות לחשבונו, העברות שבוצעו בעיר חצור.

התובע טוען כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הינו מקום מושבו או עסקו של הנושה / המוכר וכי אף הוסכם כי התשלומים ישולמו לחשבונו של התובע המתנהל בעיר נתניה.

בחינת כתב התביעה וטענות הצדדים מעלה כי מרבית הזיקות הינן למחוז הצפון. למעשה, הזיקה היחידה לעיר נתניה היא כי שם מצוי חשבון הבנק של התובע אליו בוצע, או אמור להתבצע, התשלום באמצעות העברות בנקאיות.

אלא, שכבר נפסק כי טענה לפיה מקום התשלום הוא במקום מושבו של הספק – הנושה, מכח תקנה 3(א)(3) לתקסד"א בשילוב סעיף 44 לחוק החוזים, אינה הולמת את אופיו האל–מקומי של תשלום בעידן המודרני : "אדם החב בתשלום לחברו, אינו עוד צורר את מעותיו בשקיק ונושאן עמו בדרך העולה אל מקום עסקו של הנושה. החייב עשוי לפרוע את חובו באמצעים אלקטרוניים, תקשורתיים, תקשוביים או ממוכנים שונים, שלגביהם מושג "מקום התשלום" מתרוקן מתוכנו, מבחינת הפרשנות התכליתית. בעידן כזה, יש לפרש את "המקום שנועד לקיום ההתחייבות" כמכוון למקום שנועד לקיום ההתחייבות הריאלית, כגון אספקת הסחורה או מתן השירות, ולא כמכוון למקום שבו מתנהל חשבון הבנק של הספק, שלשם יוזרם, מן הסתם, התשלום שייגרע מחשבון הבנק של הלקוח. מקום קיומה של ההתחייבות הריאלית כאמור הוא המקום הרלבנטי לציפיותיהם הסבירות של הצדדים לעסקה, בשים לב לתכליתה של התקנה האמורה" (ראה תא (ת"א) 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ. שמטל בינוי לפרויקטים בע"מ (פורסם בנבו ( ההדגשה שלי – מ.י.).