תא"ק 13826-09-09 בנק מזרחי טפחות בני ברק 20430 נ' קליקשטיין ואח',תא"ק 7837-09-09 בנק מזרחי טפחות בני ברק 20430 נ' קליקשטיין ואח',בע"מ(13826-09-09),קליקשטיין מרדכי(13826-09-09)

כללי

בפני בקשות רשות להגן כנגד שתי תביעות כספיות שהוגשו על ידי המשיבה בסדר דין מקוצר, האחת, על סך 288,877 ₪ והשנייה, על סך 94,652 ₪, ושתיהן בגין יתרות חוב, וכאשר הדיון בהן אוחד.

המשיב, הנו בנק בישראל, בו נפתח למבקשת 1, חשבון שמספרו 010839 (להלן: "החשבון העסקי"), ובמסגרתו ניתן לה אשראי. המבקש 2, הנו בעל עניין במבקשת 1, וערב לחובותיה על פי כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב. המבקש 3, הנו בעל עניין במבקשת 1, וערב לחובותיה על פי כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב.

המבקשת 4, הנה אשת המבקש 3, וניהלה יחד עמו חשבון אצל המשיב ומספרו 519179 (להלן: "החשבון הפרטי"). המבקשים 3 ו-4 התקשרו עם המשיב בהסכם לצורך ניהול חשבון זה, ובמסגרתו סופק לשניים אשראי.

טענות הצדדים

לעניין החשבון העסקי, המשיב טוען כי המבקשת 1 התקשרה עמו בהסכם לפתיחת חשבון זה, ובמסגרתו נתנו לה אשראים בסכומים שונים, ובאופן שיתרת החובה, נכון ליום 04.09.2009, הסתכמה בסך של 288,877 ₪. נטען כי המבקש 2 חתום על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום, מיום 07.05.2008, והמבקש 3 חתום גם כן, על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום מיום 17.04.2008. המשיב טוען כי דרש מהמבקשים 1-3 לשלם את חובם, אך למרות התראות ששלח בנושא, הם מסרבים לעשות כן.

לעניין החשבון הפרטי, טוען המשיב כי למבקשים 3-4 נתנו אשראים בסכומים שונים, במסגרת חשבון זה, ויתרת חובם נכון ליום 04.09.2009, עמדה על סך של 94,652 ₪. נטען כי המשיב דרש שאלו יסדירו את חובם, אך למרות דרישותיו והתראותיו בעניין, נמנעו מלעשות כן. המשיב טוען כי על פי הוראות ההסכם שעליו חתמו המבקשים 3 ו-4, רשאי המשיב לחייב את החשבון בגין כל יתרת חוב שתהיה בחשבון, בריבית בשיעור שיקבע מעת לעת על ידי המשיב, וכאשר הריבית תצורף לקרן בסוף כל חודש או בסוף כל תקופה אחרת לפי שיקול דעת המשיב.

המבקשים טוענים כי המשיב הפר נוהג שהיה קיים עמם בעניין כיבוד המחאות, אף במצב של חריגה בחשבון, בכך שהעמיד לפירעון מיידי את חובם ללא מתן ארכה סבירה. נטען כי המשיב קיבל מהמרחב אישור להעמדת אשראי בסך של 600,000 ₪ לצורך פעילותם של המבקשים, וכאשר סכום זה מהווה את מסגרת האשראי שנהגה בפועל, בהתאם לצרכי המבקשים, ואף בשל כך, המשיב לא סרב, עד לאותה עת, לפרוע המחאות ולמרות, שהחשבון חרג על בסיס קבוע ממסגרת האשראי הפורמאלית, שעמדה על סך של 300,000 ₪. נטען כי המשיב הפר את הנוהג האמור, ללא כל התראה מוקדמת, כך שביום 06.01.2009, סירב להמחאות שהוצגו לפרעון, וחרף העובדה שהחריגה באותה עת היתה זניחה, ועמדה על סך 5,739 ₪. כמו כן, נטען כי ביום 21.04.2009, סרב המשיב לכבד 32 המחאות, חרף הבטחתו לכבדם ככל שיופקדו הסכומים הנדרשים לכיסוי החריגה ולמרות שאלו הופקדו בפועל. המבקשים טוענים בהקשר זה, כי מנהל המשיב, הודיע באופן פתאומי ולאחר שעות פעילות הסניף, כי הוא קוצב סד זמנים של רבע שעה, בכדי לגייס 250,000 ₪ ובנוסף לסכומים שהופקדו, וזאת ללא מתן אורכה סבירה, לשם הערכות, דבר שהוביל, בסופו של יום, לקריסתה של המבקשת 1.

המבקשים טוענים כי המשיב גבה מהם ריביות גבוהות בהרבה מגובה הריבית המוסכמת בשני החשבונות, וכאשר המשיב קיבל את אישור המרחב להעמדת מסגרת אשראי בגובה 600,000 ₪. בדרך זו, אפשר למבקשים לחרוג באופן קבוע ממסגרת האשראי והעצים את רווחיו על חשבונם, תוך שהוא גובה מהם ריבית חריגה גבוהה. עוד נטען כי המשיב התנה שירות בשירות כאשר אילץ את המבקשים לרכוש פקדונות בריבית אפסית, אף שהיו בחריגה בחשבון, דבר שהוביל לנזקים שנבעו מהפרשי הריביות, בין ריביות החריגה לבין הריבית שהתקבלה בגין רכישת הפקדונות.

נטען כי המבקשים דרשו מהמשיב שימסור לידיהם מסמכים שונים לצורך הוכחת טענותיהם, אך זה סרב ללא כל הצדקה. עוד נטען כי במהלך הדיון הציג המשיב מסמכים חסרים וסלקטיביים, וזאת כאשר בטרם הדיון סרב להציגם או להעבירם למבקשים, בכך מנע המשיב מהמבקשים לבדוק את אמיתות המסמכים באמצעות המומחים שהגישו חוות דעת מטעמם במסגרת ההליך. המבקשים טוענים כי המומחים מטעמם, מר פולישוק דניאל ומר שחר בני, לא נדרשו להתייצב ולהיחקר על חוות דעתם, שלא נסתרו, ולפיכך, יש לקבלן במלואן. נטען כי על פי הדו"ח שנמסר על ידי מר פולישוק, עולה כי המשיב התנהל בניגוד לנהליו שלו, וכי היה כשל בניהול החשבון. בנוסף, צויין כי הבנק הפסיק את מסגרת האשראי באופן מיידי, בניגוד לחובתו ובניגוד להגיון כלכלי. הדו"ח כולל גם את המסקנה, לפיה, חשבון המבקשים חויב בריביות בשיעור יתר ביחס לריבית המוסכמת.

באשר לדו"ח מטעם מר שחר, נטען כי ממנו עולה שיתרת החובה בחשבון חרגה מהמסגרת המאושרת, עשרות ימים במהלך חודש יולי 2008, כך שבאוגוסט אותה שנה, הפכה החריגה לקבועה וביום 21.09.2008, עמדה על למעלה מ 110,000 ₪, 37% מעבר למסגרת המאושרת. עוד צויין בדו"ח זה, כי הבנק שינה את מדיניות האשראי ללא הודעה וללא אינדיקציה להחמרה בפעילות העסקית, וכי יתרת החובה קטנה בהרבה מיתרה המופיעה בכתב התביעה.