תא"ק 13793-08-16 אוחיון ואח' נ' בי.בי.בי מסעדות בע"מ

מונחת לפניי בקשה למחיקת כותרת התביעה.

 התובעים, שישה עשר במספר, הם המשיבים בבקשה, הגישו כנגד המבקשת תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 86,000 ש"ח לתשלום פיצויים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב -1982 (להלן: "חוק התקשורת") בגין משלוח הודעת פרסומת.

המבקשת טוענת כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, משהתביעה לפיצויים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת אינה תביעה על סכום קצוב. הסכום הקבוע בסעיף 30א לחוק התקשורת הינו סכום הנתון לשיקול דעת בית המשפט בהתחשב בשיקולים הקבועים בחוק. פיצויים לדוגמא אינם עונים להגדרת "סכום קצוב" כנדרש על מנת להכשיר את התביעה להידון בסדר דין מקוצר. זאת, מהטעם שהסכום שנקבע בחוק התקשורת "עד סך של 1000 ₪" הוא אך ורק נקודת המוצא לחישוב הפיצוי המגיע לנפגע ומתפקידו של בית המשפט הוא להעריך ולקבוע את גובה הפיצוי הראוי במכל מקרה ומקרה ועל כן אין מדובר בסכום קצוב.

בתגובה טוענים המשיבים, כי מדובר בסכום הקבוע בחיקוק משמדובר בחיוב על פי דין לשלם פיצוי לדוגמא ומשעסקינן בהוראת חוק מפורשת, כי אז לא נדרשת ראיה בכתב. ולמה הדבר דומה? לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 שעניינו פיצוי מוסכם בחוזה המאפשר לנפגע להגיש תביעה בסדר דין מקוצר. עצם העובדה כי לבית המשפט הסמכות להפחית את סכום הפיצוי המוסכם איננה שוללת את בירור התביעה במסגרת הליך זה. משמדובר במקרה דנן בפיצוי לדוגמא הקבוע בחוק התקשורת אשר מהווה נקודת המוצא, הרי שבהכרח נקודת מוצא זו מספיקה לתובענה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר בהיותה דה פקטו סכום קצוב.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובכתב התשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת כותרת הבקשה. זאת, הואיל ותביעה לפיצויים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת איננה תביעה על סכום קצוב, הגם שעילת התביעה לתשלום הסכום היא בחיקוק.

סכום קצוב הוא סכום אשר לא זקוק לשומה או להערכה אלא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט (וראו לעניין זה ע"א 236/64 חברת "ארדה" נ' כץ, פ"ד יח (3) 518; ע"א 410/88 רותם נ' כוכב, פ"ד מג (4) 761). בנידון דידן, סכום הפיצוי הנדרש הוא פיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, הקובע את סכום הפיצוי אשר בית המשפט רשאי לפסוק בשל הפרת החוק בהציבו רף עליון של 1,000 ₪ עבור כל דבר פרסומת שנשלח בניגוד להוראות החוק, כאשר ס"ק (י)(3) לחוק מפרט את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את גובה הפיצוי. מכאן, שאין המדובר בסכום קצוב, אלא בסכום הנתון להערכה לפי שיקול דעתו של בית המשפט עד לגובה של 1,000 ₪, וזאת בהתאם לנסיבות כל מקרה (וראו למשל לעניין זה: תא"ק (ראשל"צ) 49270-05-14 שטייגליץ נ' ספיר (5.5.2015)).

בית המשפט העליון כבר קבע, כי הסכום הקבוע בחוק הוא נקודת מוצא ממנה רשאי להפחית בית המשפט בנסיבות המתאימות ( ראו רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רימון בע"מ (27.7.2014)), כאשר אף בעניין גלסברג, לא נפסק כלל גורף בנוגע לאותו סכום שיש לפסוק אלא נקבע שהסכום המקסימלי שנקבע בחוק אינו מחייב את בית המשפט להעניקו בכל מקרה, ופסיקת גובה הפיצוי נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט המברר (ראו רע"א 1330/16 שטראוסר נ' שבת (12.8.2016)).

דוגמה להבחנת המחוקק בין השניים נקל לראות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 בין פיצוי מוסכם הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק לפי סעיף 18א (ד)(1) לבין פיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק לפי סעיף 31א.

לפיכך, אני מורה על מחיקת כותרת התביעה.

לנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ישיבה מקדמית תתקיים ביום 26.4.2017 בשעה 9:30. הצדדים יודיעו לבית המשפט על המתווה הדיוני בו הם מבקשים להתנהל ויגישו בקשה מסודרת לזימון עדים מטעמם.