תא"ק 13603-05-15 עירית ירושלים נ' גולדשמיר

בקשת רשות להתגונן מפני תביעת חוב ארנונה בסך של 57,227 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין התקופה שמיום 01/01/09 ועד יום 14/06/11. 

1. מבקשת הרשות להתגונן עולה כי בפי הנתבע שתי טענות הגנה; ראשית, הנתבע טוען כי לא הוא החזיק בנכס בתקופה הרלבנטית לתביעה, אלא החזיקה בו חברה בשם גדיש. בדיון שהתקיים לפניי פירט מעט הנתבע את טענתו, והסביר שהוא היה מנהל חברת גדיש וכי הוא הודיע בשעתו למשכיר כי "כל הפעילות העסקית שלי מתנהלת אך דרך חברת גדיש..." (עמ' 2 ש' 12). הנתבע התבקש להסביר כיצד מתיישבת טענתו עם העובדה שבידי העירייה הסכם שכירות על שמו ולא על שם גדיש (ראו- נספח 2 לתשובת התובעת לבקשת הרשות להתגונן), ותשובתו הייתה שבתחילה נחתם הסכם שכירות בין בעל הנכס המדובר לבינו אישית, כיוון שלא הייתה ברשותו חותמת של חברת גדיש, אך לאחר מכן נחתם הסכם נוסף בין בעל הנכס לחברת גדיש (ראו-נ/3). טענתו השנייה של הנתבע היא שביום 16/02/05 ניתן לגביו צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל אשר הסתיימו בהפטר ביום 09/09/15. הנתבע טוען כי החוב הנתבע בתביעה שלפניי הוא חוב בר תביעה בהליכי פשיטת הרגל, ולכן לא ניתן לתובעו בהליך שלפניי. בנוסף לאמור בבקשת הרשות להתגונן העלה הנתבע במהלך הדיון, במפתיע, טענה נוספת של שיהוי. לדבריו התובעת הייתה אחת מנושיו בהליך פשיטת הרגל והיה עליה להתריע בפניו כי לשיטתה יש חוב נוסף שהוא חב לה, שאם כך הייתה נוהגת התובעת אזי היה הנתבע דואג להסדרת חוב זה במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

   להלן אדון בטענות התובע לאו דווקא כסדרן.

    

2. דין טענת השיהוי להידחות. לטענה זו אין זכר, אף לא ברמז, בבקשת הרשות להתגונן. ב"כ התובע התנגד על אתר להעלאת הטענה, והנתבע לא ביקש לתקן את בקשת הרשות להתגונן. מדובר, אם כן, בטענה שמהווה הרחבת חזית ברורה ופסולה, ועל כן לא ניתן לקבלה.

    

3. דין טענת הנתבע לפיה מדובר בחוב בר תביעה להידחות אף היא. הכלל הוא ש:

    

   "המועד הקובע לקיומו של חוב בר תביעה הוא מועד צו הכינוס. חוב שנוצר לאחר מכן אינו נחשב, בדרך כלל, חוב בר תביעה, ואין מניעה שהנושה יגיש בגינו תובענה לבית המשפט".

   (ש. לוין, א. גרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית 2010) עמ' 226).

    

   במקרה שלפניי ניתן צו הכינוס ביום 16/02/05, והחוב מתייחס לתקופה מאוחרת יותר, שראשיתה בשנת 2009. על כן, לא מדובר בחוב בר תביעה. אכן, במקרה של הנתבע שלפניי הליך פשיטת הרגל של הנתבע לא היה רצוף, כיוון שהוא בוטל פעמיים וחודש, כך שההפטר ניתן לנתבע רק בשנת 2015, ברם הנתבע לא טען שלאי רציפות זו יש משמעות, ואף אני סבור שאין לה משמעות כיוון שבעניינו של התובע ניתן צו כינוס אחד ותו לא.

    

4. טענתו הנוספת של הנתבע היא טענת "אינני מחזיק". לטענת הנתבע לא הוא החזיק בנכס הנישום אלא חברת גדיש שהוא היה מנהלה. טענה זו מצריכה לברר את השאלה האם המקום הראוי לבירורה הוא בית המשפט או המסלול המינהלי של השגה וערר, וזאת לנוכח הוראות