תא"ק 13455-03-15 חברת בנק אלווטני נ' עבדארחיים דעאס

התובע, בנק הפועל בשטחי הרשות הפלסטינית, הגיש נגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 173,544 ₪, זאת בגין הלוואה שהעמיד לנתבע ולא נפרעה.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן. בדיון שהתקיים לא הכחיש הנתבע כי נטל הלוואה מהבנק. ואולם, לטענת הנתבע סוכם כי מעבידו לשעבר יפרע את ההלוואה וזה אכן פרע כ-8,000 דולר מתוך הלוואה של 30,000 דולר.

במהלך הדיון הבהיר בית המשפט כי אם תינתן רשות להתגונן הרי שבית המשפט שוקל להתנות אותה בהפקדה. ב"כ הנתבע השאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

הגנתו של הנתבע קלושה ביותר, שכן הוא מודה כי לווה 30,000 דולר מהתובע, וכי לכל היותר נפרע סך של 8,000 דולר מתוך סכום זה. בפי הנתבע טענה לפיה על פי הסכם בינו לבין מעבידו היה אמור המעביד לפרוע את ההלוואה, אבל הוא הודה בחקירתו כי ההסכם עם מעבידו איננו פוטר אותו מלשלם לבנק (ראו – עמ' 3 ש' 6-5).

הנתבע טען טענת פורום לא נאות. לטענתו הפורום הראוי לתביעה הוא בית משפט ברמאללה, כיוון שהתובע הוא בנק הפועל ברשות הפלסטינית ומכיוון שמעבידו מפעיל את עסקו ברשות הפלסטינית. בטענה זו אין ממש, כיוון שהנתבע תושב ישראל דבר המקיים זיקה משמעותית למדינת ישראל ולבתי המשפט שלה (ראו- 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי פ"ד לט (1) 365,386 (1985); רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת מח(3) 265,272. (1994)).

הנתבע הוסיף וטען להעדר יריבות, כיוון שלטענתו הוא נטל את ההלוואה מבנק אל רפה ולא מהתובע. עם זאת בחקירתו הודה הנתבע כי מדובר באותו בנק אשר רק שינה את שמו (ראו- עמ' 1 ש' 26-25 ;עמ' 2ש' 9-8).