תא"ק 13326-06-14 נחמני נ' מילוסלבסקי אדריכלים בעמ ואח'

המשיב הגיע כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר, על סך כ-195 אלף ₪, ובה נטען כי התובע והמבקשת 1 (להלן: המבקשת) התקשרו בהסכם שיתוף פעולה בקשר לתכנון פרויקט בניה בראשון לציון. נטען כי החברה הכלכלית ראשון לציון שילמה למבקשת גם את חלקו של המשיב בשכר המגיע בגין עבודה זו.

המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן וטענו כי המשיב הפר את ההסכם ומשכך אינם מחויבים כלפיו עוד; כי החישוב שנערך על ידי המשיב אינו נכון; וכי יש לקזז נזקים שנגרמו מהפרת ההסכם על ידי המשיב.

המבקש 2 (להלן: המבקש) אף הגיש בקשה למחיקת התביעה כנגדו, מן הנימוקים שפורטו בה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 19.11.14 הגיעו הצדדים תחילה להסכמה ולפיה מחק המבקש את בקשת המחיקה על הסף וניתנה הסכמת המשיב כי תינתן לו רשות להתגונן. לאחר מכן התגלעו מחלוקות בין הצדדים באשר להיקף ההסכמה ולנימוקי הרשות להתגונן, ומשכך בוטלה הסכמה זו.

בדיון סיכם המשיב טענותיו, המבקשים הגישו סיכומי תגובה בכתב והמשיב מסר תשובתו לתגובה זו. ב"כ הצדדים לא קימצו בטענותיהם ובאופן הצגתן, ומדבריהם עולה כמפורט להלן:

טענות המשיב:

באשר לבקשת מחיקת התביעה כנגד המבקש, על הסף, הזכיר המשיב כי יש להשתמש בסמכות זו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. לטענת המשיב, אחראי המבקש באופן אישי לסיכום הדברים שנכתב על ידו – ולטענה כי אינו אחראי להם יכול להיות משקל בשאלת מתן הרשות להתגונן, אך לא בבקשה למחיקה על הסף. המשיב הבהיר כי בכתב התביעה מפורטות טענותיו כנגד המבקש עצמו, וכי הטענה להעדר חובת נאמנות מהווה הרחבת חזית שאין להתירה בשלב זה, וממילא טענה זו אינה נכונה.

באשר לבקשת מתן הרשות להתגונן הבהיר המשיב כי הוא מסכים שתינתן למבקש הרשות להתגונן בטענות שעלו בתצהיר הרשות להגן ובבקשה למחיקה על הסף (בכפוף לשאלת הרחבת החזית). באשר למבקשת, הסכים כי תינתן רשות להגן על סכום של כ-5,500 ₪ אך טען כי אין בבקשה כדי לגלות הגנה כנגד חלק הארי של סכום התביעה (כ-190 אלף ₪) – והסביר בהרחבה את טענת העדר ההגנה (עמ' 4 - 6 לפרוטוקול הדיון).

ככל שתינתן רשות להגן, עתר המשיב להתניית הרשות בהפקדת מלוא הסכום לגביו תינתן הרשות להגן.

בסיכומי התשובה שהגיש המשיב חזר, בעיקרון, על טענותיו שהוצגו לעיל בתמצית.

טענות המבקשים:

המבקש חזר על טענתו כי יש למחוק את התביעה כנגדו וטען להעדרה של חבות אישית מצדו. לטענתו, סיכום הדברים שנחתם על ידו מהווה המשך ישיר להסכם בין המבקשת למשיב ומתוקף תפקידו של המבקש כמנהלה של המבקשת. עוד טען המבקש כי לא קמה ביחס אליו חובת נאמנות למשיב, ואם קמה כזו – הרי שהיא מתייחסת למבקשת בלבד, ולא למבקש.

באשר לשאלת הרשות להתגונן, הטעימו המבקשים כי יש לתיתה אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית ולו בדוחק. המבקשים שבו והציגו את הטענות שהוגשו בבקשה למתן רשות להתגונן (עמ' 5 ואילך לסיכומיהם) והסבירו כי המחלוקת בין הצדדים מחייבת בירור עובדתי מעמיק. באשר לבקשת המשיב כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי תקנה 210 ויתנה את מתן הרשות להתגונן בתנאים, טענו המבקשים כי אין לעשות כן שכן הגנתם איתנה.