תא"ק 13187-01-12 ירושלים נ' וולוק ואח'

כללי

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לתשלום ארנונה ולבקשתה ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה. זמן מה לאחר מתן פסק הדין הגישה הנתבעת 2 בקשה לביטולו ולאחר שנקבע דיון בבקשה הוגשה בקשה לדחיית הדיון בשל פטירת הנתבעת 2. כב' הרשם פוני נעתר לבקשה והורה לב"כ הצדדים לעדכן את בית המשפט בדבר המשך ההליכים בתיק. הצדדים לא מסרו הודעת עדכון במועד ועל כן ביום 20/10/13 קבע הרשם הנכבד כך:

"על פי החלטה מיום 08/04/13 היה על הצדדים לעדכן את בית המשפט לגבי המשך ההליכים בתיק עד ליום 15/07/13.

מעיון בתיק עולה כי נכון להיום לא הוגשה כל הודעה כאמור.

אשר על כן אני מורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות".

חלפה עברה לה שנה ושלושה חודשים, וגם הנתבע 1 הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד ביום 26/03/12. בעקבות בקשה זו באו התובעת והנתבע 1 בדברים, וביום 20/04/15 הם הגישו, שלא על דעת הנתבעת 2, הודעה משותפת לפיה מוסכם שפסק הדין יבוטל, ובמקומו יינתן נגד הנתבע 1 פסק דין על חלק מסכום התביעה. עוד הוסכם כי הנתבע 1 יוכל להגיש בקשת רשות להתגונן מפני חלק אחר של התביעה. ולבסוף, באותה בקשה ביקשו התובעת והנתבע 1 כי בית המשפט יורה על "החייאת הבקשה לביטול פסק דין כלפי הנתבעת 2", ולצירוף מנהלת עיזבון הנתבעת 2 להליך. בקשה זו הועברה לתגובת ב"כ עיזבון המנוחה 2 אשר מתנגד לה.

טענות הצדדים

ב"כ עזבון הנתבעת 2 טוען שלא ניתן "להחיות" את בקשת הנתבעת 2 לביטול פסק הדין, כיוון שלאחר הגשת הבקשה מחק הרשם הנכבד את התביעה כולה בשל מחדלם של הצדדים לעדכן את בית המשפט בדבר המשך ההליכים. לטענת ב"כ עזבון הנתבעת 2 הבקשה להחייאת בקשת הביטול איננה יכולה להתברר כל עוד התביעה עצמה מחוקה מכוח החלטת הרשם הנכבד עליה לא הוגש ערעור.

התובעת טוענת כי הרשם הנכבד לא היה מוסמך למחוק את התביעה כיוון שכאשר נתן את החלטת המחיקה כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד שני הנתבעים. לטענתה, לכל היותר יכול היה הרשם למחוק את ההליך שלפניו, קרי – את בקשת הביטול של הנתבעת 2. על כן, כך לטענת התובעת, יש להבין את החלטת המחיקה כמכוונת לבקשת הביטול ולא לתביעה עצמה.

דיון והכרעה

השאלה שלפניי היא שאלה של פרשנות החלטת הרשם הנכבד. כאשר קבע הרשם כי "התביעה תימחק" לא הייתה תלויה ועומדת לפניו תביעה כי אם פסק דין חלוט בהעדר הגנה שטרם בוטל. ההליך היחידי שהיה תלוי ועומד באותה עת לפני הרשם היה בקשת הנתבעת 2 לביטול פסק הדין. הרשם הנכבד היה מן הסתם ער לכך, ועל כן נראה כי בהחלטתו כיוון הרשם הנכבד להורות על מחיקת "התובענה" שעמדה לפניו, בשים לב לכך שהמונח תובענה הינו מונח כללי הכולל כל ענין שמביא בעל דין לפני בית המשפט (ראו – הגדרת המונח "תובענה" בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). בפועל אכן נרשם בהחלטה כי "התביעה נמחקת", אולם מדובר בטעות קולמוס של הרשם הנכבד ותו לא, עליה ניתן וראוי להתגבר בדרך של פרשנות תכליתית של החלטתו כאמור לעיל. התוצאה היא אם כן, שבקשת הנתבעת 2 לביטול פסק הדין נמחקה, ואילו פסק הדין שניתן נגדה עומד לכאורה בתוקפו. ואולם, התובעת הבהירה בהודעה המשותפת שהגישה עם הנתבע 1 כי היא מסכימה להחייאת בקשת הביטול ולכן יש לראות בקשה זו כתלויה ועומדת בפני בית המשפט.