תא"ק 1316-02-14

במסגרת הדיון, הסכימו ב"כ הצדדים, ליתן למבקש רשות להתגונן, אך היו חלוקים באשר לגובה ההפקדה, אם בכלל.

1. על - מנת סבר האוזן, המדובר בתביעה שעניינה במתן שתי הלוואות למבקש – האחת בסך של 50,000 ₪ והשנייה בסך של 10,000 ₪, בהתאם להסכמי ההלוואה שצורפו לכתב התביעה.

2. אין חולק כי המבקש שילם למשיב בגין ההלוואה סך של 20,000 ₪, אך הצדדים חלוקים ביניהם באשר ליתרת הסכומים שהוחזרו במסגרת ההלוואה, אם בכלל.

3. לשיטת המבקש, מעבר ל- 20,000 ₪ ששולמו, הוצגו שיקים בסך של 18,000 ₪, שולם סכום של 40,000 ₪ במזומן, וקיים שיק נוסף בסך של 10,000 ₪, שטרם יש עליו ראיה. לפיכך, סבור הוא שבשלב זה של הדיון, אין מקום להורות למבקש להפקיד ערובה.

4. לשיטת המשיב, כאשר המבקש טוען ששילם את ההלואה, נטל ההוכחה עליו. לא הוצגה כל אסמכתא בגין הסכום שנטען ששולם במזומן, ואין בידי המבקש אסמכתא בגין השיק בסך של 10,000 ₪.

    

5. בקליפת אגוז, מטרתו של סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.