רביעיית פלורנטין בע"מ נ' בסון ואח'

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לארכה להגשת בקשת רשות להתגונן בת 30 יום.

תחילה אערוך סקירה של הקיים בתיק

ביום 6.4.17 התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית וחוזית בסדר דין מקוצר ע"ס 213,982 ₪. עילת התביעה היא בגין הפרות חוזיות שנעשו בין הצדדים במסגרת הסכם לפתיחת מושכר ע"י הנתבעת 1 בפרויקט מסחר בבעלות התובעת. הנתבע 2 הינו בעלה של הנתבעת 1 אשר ערב אישית למלוא הסכומים וההתחייבויות של הנתבעת 1.

ביום 11.5.17 הוגשה מטעם הנתבעים בקשה לארכה להגשת בקשת רשות להתגונן בת 30 יום (להלן – "בקשת הארכה"), אשר אינה נתמכת בתצהיר. נטען כי ב"כ הנתבעים החלה לייצגם לפני מספר ימים וכי היערכות הולמת מטעמה דורשת בדיקה מעמיקה והתקשרות עם גורמים חיצוניים. בנוסף ציינה כי קיים עומס כבד במשרדה ופנתה לב"כ התובעת בבקשה זו, אך הוא טרם נתן תגובתו.

ביום 16.5.17 הוגשה תגובה מטעם התובעת לבקשת הארכה לפיה, התובעת נתנה הסכמתה לארכה בת 14 יום. נטען כי ב"כ הנתבעים ייצגה את הנתבעים טרום תובענה זו, בהתכתבויות נשוא תובענה זו שנעשו בין הצדדים. בנוסף נטען כי כתב התביעה על כל נספחיו מונה 7 עמודים בלבד. כמו כן, נטען כי אכן נעשתה פנייה לבקשת הארכה, אך הנתבעים לא המתינו לתגובה וכבר לאחר יום, הגישו את בקשת הארכה לביהמ"ש, נטען כי מדובר בהתנהלות לא ראויה שמבזבזת "זמן שיפוטי", ועל כן יש להטיל על הנתבעים הוצאות, כאשר גם לא צרפו תצהיר בניגוד לדין.

ביום 17.5.17 הוגשה תשובה מטעם הנתבעים לבקשת הארכה, אשר אינה נתמכת בתצהיר לפיה, נטען כי כתב התביעה נמסר לנתבעים ערב חג הפסח, אשר לאחריו עובדים משרדי עוה"ד במתכונת חלקית, אם בכלל. בנוסף נטען כי למרות שב"כ הנתבעים ייצגה אותם בהליכים מוקדמים, אין הווה אומר כי תייצגם גם בהליך זה. נטען כי נעשו מספר ניסיונות לקבלת תגובת התובעת לבקשת הארכה, אך משחל שיהוי בתגובתה פנו הנתבעים לביהמ"ש ומוסיפים, כי נהוג מטעמי קולגיאליות לייתן הסכמה לבקשה מסוג זה, מה גם שהתובעת בסירובה גרמה לבזבוז משאבי ביהמ"ש. בנוסף נטען כי התצהיר מטעם התובעת הינו עדות מפי שמועה ולפיכך אינו קביל.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשת הנתבעים בתגובת התובעת ובתשובת הנתבעים, אני מקבל את בקשת הארכה, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות בסך 1,500 ₪ לתובעת, ללא קשר לתוצאות התביעה.

לתובעת זכות שתביעתה תידון ויתקדמו הליכים בזמן סביר ומהיר אך משהתגלתה מחלוקת, מתפקידו של בימה"ש להכריע בהתאם למכלול האיזונים הקיימים.

למרות שנכונותה של התובעת להעניק הסכמה חלקית לארכה מעידה על הוגנות וקולגיאליות כלפי הצד השני, ניתן לקבל אפוא באופן חלקי את הטענה של הנתבעים כי ההסכמה אינה מספיקה שכן, לאור פגרת הפסח עשויים להיערם קשיים בהיערכות הולמת מטעמם, כאשר תלויים הם גם בגורמים חיצוניים.

למרות שב"כ הנתבעים ייצגה את הנתבעים גם בהתכתבויות טרום תובענה זו, אכן לא הווה אומר כי תייצגם גם בתובענה זו. הנתבעים יוצרים מצב בשטח הגורם לנזק דיוני ולנזק כלכלי לתובעת ולמעשה הנתבעים בבקשתם גורמים לעיכוב בבירור התביעה ובאפשרותה של התובעת לזכות בסעדים שתבעה בתביעה.

מנגד, למרות שבהחלט מדובר במחדל של הנתבעים, על פניו נראה כי היערכות סבירה מטעמם אכן מצריכה זמן נוסף ולכן יהיה זה בלתי מידתי בנסיבות למנוע מהם את יומם בביהמ"ש, מה גם שניתן וראוי לרפא את מחדל הנתבעים בחיובם בהוצאות הולמות.