תא"ק 12953-03-14 בני אור אחזקות בע"מ נ' פרץ ואח'

המבקש עתר, בין השאר, גם למחיקת כותרת התובענה.

הבקשה מנומקת בהיות עדים המבוקשים בתובענה (לבד מסעד של סילוק יד מהמקרקעין), גם הריסתם של כל המחוברים למקרקעין.

עוד מציינת הבקשה, בסעיף 11: "המשיבה מבססת את כתב התביעה על זכויות שיש לה לכאורה בחלק מסוים בלבד במקרקעין המצויים בחלק מחלקה המשתרעת על שטח של כ- 20 דונם. בתמיכה לטענתה המשיבה צירפה לכתב התביעה נסח טאבו (נספח א' 1 לכתב התביעה), ייפוי כח בלתי חוזר

לפיו המשיבה רכשה זכויות בחלק מסוים במקרקעין (נספח א' 2 לכתב התביעה) והסכם פשרה על פירוק השיתוף במקרקעין (נספח א' 3 לכתב התביעה)." כל זאת, בשונה מהוראות תקנה 82(א), בתקסד"א, המחייבת כי כתב התביעה יכיל תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם.

תשובת המשיבה מציינת:

"...לעניין כריכת הסעד של הריסת מחוברים - כפי שכבר הובא בפני בית המשפט הנכבד, בע''א 0064/04 אמנון ואורלי חביב נ' בנמה ייזום השקעות בע"מ בבית המשפט השלום בהרצליה, קובע פסק הדין מפי כב' סגן נשיא בית משפט השלום, השופטת שריר, כי הדרישה לסילוק מחוברים מהווה חלק בלתי נפרד מהליך סילוק היד של מסיג הגבול ואין המדובר בסעדים נפרדים. בית המשפט הנכבד אף עומד על האבסורד העלול להיווצר בפרשנות אחרת ולפיה יאלץ תובע הפינוי בסדר דין מקוצר לנהל הליך בסדר דין רגיל לסילוק מחוברים על ידי מי שאינו מחזיק בהם..."

אשר לתקנה 82(א), כלל אין היא ממן העניין בסוגיית מחיקת כותרת.

תשובת המבקש למענה המשיבה, מלינה על צירוף מסמכים לתשובת המשיבה, באשר אין התשובה מיועדת לשמש "מקצה שיפורים".

בחנתי את מכלול הכתבים ודומה כי דין הבקשה להידחות:

בחינתה של תובענה כהולמת סדר דין מקוצר, אם לאו, אינה נבחנת אלא ע"פ כתב התביעה ונספחיו.

בחינתם של אלו מצביעים על היות המשיבה בעלת זכויות במקרקעין, בשונה מן המבקש.