תא"ק 12826-02-14 עירית תל-אביב-יפו נ' עזרא

1.המבקש עותר לאפשר לו להתגונן מפני הטענה כי הוא מחזיק שלא כדין במקרקעין בני כ-100 מטרים רבועים באזור "פארק דרום" בתל אביב-יפו – החזקה שהוגשה בעקבות פלישה ובהיעדרה של זכות חוקית כלשהי. להגנתו מעלה הוא שתי טענות חלופיות. לפי האחת, בכוחו להוכיח כי הוא בעליהם של המקרקעין, לאחר שרכשם כדין מן הבעלים הקודם. ברם, ככל שלא יעלה בידו לעשות כן – וזו טענתו האחרת – הרי שיָראה כי התובעת מנועה מלעמוד על תביעתה, לאחר שבמשך שנים ארוכות היא השלימה עם שהייתו במקרקעין.

2.אומר, ראשית, כי אינני שותף לעמדת התובעת כי אלו הן טענות עובדתיות חלופיות, שכמותן אין להעלות בהליכים בפני ערכאות ודינן, לפיכך, דחייה. גם אם נטען לשתי זיקות חלופיות אל המקרקעין, הרי שהאחת נסמכת על מעשיו של הנתבע והאחרת על מחדליה הנטענים של התובעת. אלה השניים אינם מוציאים זה את זה.

3.לגוף הדברים עומדות לחובתו של המבקש העובדה כי זולת אמירותיו שבתצהיר, הוא לא הניח עד כה בפניו של בית-המשפט ראיה כלשהי להוכחת בעלותו במקרקעין. פסק-דינו של בית-משפט זה בה"פ 175828/95 מרלל נ' עזרא (פורסם במאגרים, 29.3.1996) (כבוד השופט המנוח עדי אזר) לא עסק אלא בהסכם המכר, שקשר המבקש עם מי שנטען כי היה הבעלים הקודם. שאלת כוחו של אותו אדם למכור למבקש את הבעלות כלל לא עלתה ולא נדונה באותה פרשה, שהמשיבה דנן ממילא לא הייתה צד לה. זאת ועוד, את המוכר, מר יצחק מרלל, לא הזמין המבקש כלל למסירתה של עדות בנוגע לבקשה זו, ואף הזמנתו בידי בית-המשפט לא נתבקשה. עורכת-הדין, שלפי הנטען טיפלה במכירה – עו"ד סימה לוינזון, לא מסרה אף היא תצהיר של עדות. ואם בכל אלה לא די, הרי שלפי חומר, שהניחה המשיבה בפניו של בית-המשפט חלק מן המקרקעין ממילא רשומים היו בבעלות המשיבה שנים ארוכות קודם שיצאה, כביכול, אל הפועל אותה עסקה של מכירה. ובאשר להתנהלות המשיבה, הרי שטענה בדבר שיהוי והשלמה-שבהתנהגות אין זה קל, כל עיקר, לבסס במקום שבו יעלה בידי המשיבה, כרשות ציבורית החבה נאמנות לציבור, להראות עילה טובה להגשת תובענתה בעת הזו.

4.בכל זאת, לא סברתי כי קשיים אלה שומטים כל קרקע מתחת לטענת המבקש כי ראוי הוא ליומו בבית-המשפט. בהתחשב בטענות שמפיו, בסעד הקיצוני המתבקש – סילוקו מן המקום שבו הוא לכאורה מתגורר במשך קרוב לשני עשורים, ובנסיבותיו האישיות אשר פורטו בפנַי, איני רואה מקום לשלול הימנו את כוחו להתגונן. אך גם אם אין הגנתו "הגנת בדים" במובנה שלפי הפסיקה (וכמעט לא הותיר מקרים, שבהם נשללת הזכות להתגונן), חולשתה של ההגנה כמפורט לעיל מחייבת לתן משנה-משקל לענינה של התובעת, ובפרט לענינו של הציבור שהיא נאמנתו. זאת ייעשה באמצעות התנייתה של הרשות להתגונן בהפקדתה של ערובה כספית לשיפוי התובעת בגין הוצאותיה, ככל שתתקבל התובענה לבסוף.

5.ניתנת בזה רשות להתגונן, בכפוף להפקדתו עד ליום 23.12.2014 בידי המבקש של סך 20,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, בקופת בית-המשפט. לא יופקד מלוא הסכום עד למועד הנקוב, יראו את הבקשה למתן רשות להגן ככזו שנדחתה והמשיבה-התובעת תוכל לעתור לפסק-דין.

6.יופקד הסכום במועד – יוגש כתב הגנה לא יאוחר מיום 1.1.2015, ולחלופין הודעה כי תצהיר הבקשה הוא כתב-הגנתו של הנתבע. ההליכים המקדמיים בין הצדדים, לרבות כל פנייה לבית-המשפט בענינם, יושלמו עד ליום 1.3.2015. את תצהירי עדותה הראשית תגיש התובעת עד ליום 1.10.2015. הנתבע יגיש תצהירי עדיו לא יאוחר מיום 1.11.2015. ישיבה נוספת בקדם-משפט ביום 7.12.2015 09:30. שמיעת הראיות תהא ביום 30.12.2015 09:00. הצדדים יהיו ערוכים לסכם על-פה באותו מועד, ככל שלא יוחלט אחרת.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, שלא במעמד הצדדים.