תא"ק 12604-03-14 מוסך חרמון 2002 בע"מ נ' אוסדון

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 8,097 ₪ לתשלום תמורה בגין תיקונים שביצעה התובעת,לטענתה,ברכב מסוג מזדה שפרטיו כמפורט בתביעה (להלן:"הרכב"),עבור ובהזמנת הנתבע. 

התובעת, הינה חברה העוסקת במתן שירותי תיקון לרכבים ולטענת התובעת, הנתבע הגיע למוסך במהלך חודש נובמבר 2013 לשם תיקון הרכב. הנתבע אישר,לטענת הנתבעת,את הצעת המחיר שהנפיקה ואשר כללה פירוט של מלוא העבודות הנדרשות לשם תיקון הרכב בסך 7,778₪ וחתם על הזמנת התיקון מס 72576 בה פורטו העבודות הנדרשות (להלן:"ההזמנה") .בהמשך,כשהתברר שיש צורך בתיקונים נוספים הגיעה עלות התיקון הכוללת לסך של 8,097₪ כולל מע"מ והנתבע אישר אף את התיקונים הנוספים.

לטענת התובעת, ביום 11.11. 13 הגיע הנתבע למוסך, שילם עבור התיקון בשלושה שיקים המשוכים מחשבון בנו וקיבל את הרכב בחזרה. השיקים חולל מחמת חשבון מוגבל ולפיכך הוגשה תביעה זו.

2.בכתב הגנתו טען הנתבע כי הרכב מושא התיקון איננו בבעלותו או בהחזקתו, כי אם בבעלות בנו אדיר שאף משך את השיקים המפורטים לעיל ואשר בגין אי פרעונם הגישה אותם התובעת למימוש בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע טען כי התובעת מעולם לא פנתה אליו, אלא דרשה את פירעון החוב מבנו.לטענת הנתבע, ככל שהיה סיכום על תיקון הרכב, הסיכום היה אל מול בנו ולא מולו. הנתבע ציין בכתב הגנתו כי לא חתם על הזמנת העבודה וכי החתימה המופיעה על גביה איננה זהה לחתימתו. לטענתו, לא מסר את השיקים לתובעת ולא התחייב אישית כלפיה אלא רק הסיע את בנו למוסך.

דיון והכרעה:

3.בפתח דיון ההוכחות העלה הנתבע טענה מקדמית על פיה הוא נמצא בהליך פשיטת רגל ועל כן אין לנהל הליכים משפטיים כנגדו ללא אישור בית משפט של פשיטת רגל. הואיל ועד מועד הדיון לא הוגשה כל בקשה ולנוכח התייצבות עדי התובעת קבעתי כי העדים ישמעו תחילה, אולם פסק הדין יעוכב עד למתן החלטה בטענה המקדמית. לאחר שעיינתי בפסיקה שאליה הפנה ב"כ הנתבע, סבורתני כי דין בקשתו לעיכוב הליכים- להידחות:

על אף שצו הכינוס לא הוצג לעיוני, ציין הנתבע,במהלך הדיון ביום 18.9.14 ואף בא כוחו חזר על כך בדיון מיום 30.4.15, כי החוב נשוא התביעה דנן נוצר לאחר מתן צו הכינוס. סעיף 1 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] תש"ם -1980 (להלן: הפקודה) מגדיר חוב בר תביעה כ"חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל". סעיף 71(א) לפקודה מוסיף ומגדיר מהם חובות בני תביעה וקובע: "חוב וחבות קיימים או עתידיים, ודאיים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס או שיחולו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל..."

מכאן, שחובות בני תביעה הם איפוא חובות שחלים על החייב קודם למועד מתן צו הכינוס, בין אם התגבשו ובין אם לאו. לאור האמור, חוב שנוצר על ידי החייב לאחר שניתן צו הכינוס אינו חוב בר תביעה במסגרת הליך פשיטת רגל. משאין מדובר בחוב שהוא 'בר תביעה', הרי שאין מניעה להגיש ולנהל בגינו תביעה בבית המשפט וזאת אף ללא צורך בקבלת אישור מאת בית משפט של פשיטת רגל (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 226 (מהדורה שלישית – 2010, שם, בעמ' 119).

4.הנתבע הפנה לסעיף 20(א) לפקודה שכותרתו "פעולת צו כינוס" ואשר קובע: "משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".(הדגשה שלי ר.א).