תא"ק 12591-03-15

לפניי בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה שהוגש ביום 5.3.15 בסדר דין מקוצר. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן והתיק קבוע לשמיעת בקשת הנתבעת ליום 7.10.15.

לטענת התובעת, נפלה טעות בציון מהות ועילת התביעה, עת צוין בטעות כי המדובר בתביעה כספית/חוזית, במקום שזו תתייחס לתביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם.

הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה הוגשה אך לאחר שהוגשה בקשת רשות להתגונן ולאחר שהנתבעת פרסה את הגנתה. כן נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר נלווה לאימות הטענות העובדתיות המשמשות יסוד לבקשה. לטענת הנתבעת המדובר בתיקון מהותי ולא בתיקון פורמאלי שכן שתי התביעות עוסקות בעילות שונות לגמרי.

הכרעה:

אכן, השוואת שתי התביעות מגלה כי אין עסקינן בתיקון פורמאלי גרידא, כי אם בשינוי מהותי,תוך הוספת עילת תביעה חדשה – עילה חוזית על יסוד הפרת הסכם הפשרה וכן הוספת בעל דין נוסף.

התביעה הראשונה שתיקונה מבוקש עסקה באי תשלום תמורה בסך של 30,000 ₪ בגין רכישת דלקים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת שילמה את הסכום הנ"ל בשלושה שיקים. לאחר ששיק אחד חזר מחמת היעדר כיסוי מספיק, פנה נציג התובעת לנציג הנתבעת וביקש ממנו להסדיר את החוב. משהחוב לא הוסדר, הוגשה התביעה.

מנגד, בתביעה המתוקנת אותה מבוקש להגיש, נטען כי בגין השיקים שחזרו נפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 06-03043-11-2 ואשר במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר פשרה כולל לפיו תשלם הנתבעת סך של 80,000 ₪ ואגרה בסך 1,141 ₪. בהתאם להסכם הפשרה העבירה הנתבעת שמונה שיקים בסך של 10,000 ₪ כ"א. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את סעיף 4 להסכם הפשרה שקובע תניית פיצוי מוסכם בסך של 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק למקרה שהנתבעים לא יעמדו בהסדר התשלומים.

בעוד שבתביעה העיקרית נטען כי 3 השיקים לא שולמו כלל,הרי שבתביעה המתוקנת נטען כי אלו שולמו באיחור, תוך הפרה של סעיף 4 להסכם.

הנה כי כן, בעוד שהתביעה המקורית עסקה באי תשלום החוב דלעיל (30,000 ₪), כתב התביעה המתוקן עוסק בהפרת הסכם הפשרה ובדרישה לחייב את הנתבעת לשלם את הפיצוי שעליו הוסכם בסעיף 4. זאת ועוד, לכתב התביעה המתוקן צורף נתבע נוסף, הוא נתבע 2- מנהל נתבעת 1, אשר על פי הנטען התחייב לשלם את הפיצוי בגין הפרת ההסכם.

4.יחד עם זאת, גישת בית המשפט לתיקון כתב תביעה היא ליברלית וכאשר בעל דין מבקש לתקן כתב תביעה על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, נענים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים (ראה ע"א 3092/90 אגמון נ. פלדבוי, רע"א 2345/98 דנגור נ. ליבנה; ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נגד בן הרוש פ"ד מד(1), 160) ; רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2006)).

בשורה ארוכה של הלכות נקבע כי כאמור בבקשות לתיקון כתבי טענות נוקט בית המשפט בגישה ליברלית, שכן בדרך כלל מיועד התיקון לאפשר גיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ובכך לייעל את ההליך המשפטי. אף כאשר מבקש בעל דין להוסיף עילה חדשה לטיעוניו, לא תידחה בקשתו מטעם זה בלבד אולם הקריטריונים בבחינתה יהיו חמורים יותר. בספרות המשפטית נקבע כי אשר בבקשה לתיקון עותרים להוספת עילה חדשה גורם חשוב בשיקולי בית המשפט הוא השיהוי שבבקשה. ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 155:

"אפילו יש בתיקון מסוים משום הוספת "עילה חדשה", גם אז אין בעובדה זו, כשלעצמה, משום שלילתה של זכון התיקון. במקרה כזה, הקריטריונים לבחינת הבקשה לתיקון חמורים יותר. בבקשה לתיקון, שבה עותרים להוספת "עילת חדשה", גורם חשוב בשיקולי בית המשפט הוא השיהוי בהגשתה".