תא"ק 1248-07-14 שבט אפרים בע"מ נ' שיביץ

לפניי בקשת רשות להתגונן לפני תובענה בסדר דין מקוצר, לתשלום יתרת חובו של המבקש העומד על סך 62,874 ₪ על פי כתב התביעה.

טענות המשיבה:

לטענת המשיבה וכפי שעולה מכתב תביעתה, חתמו הצדדים על הסכם תיווך לפיו התחייב המבקש לשלם למשיבה דמי תיווך בסך של 2% ממחיר העסקה בצירוף מע"מ (נספח 1 לכתב התביעה, סעיף 6 להסכם התיווך). כמו כן, על פי הסכם התיווך התחייב הנתבע לשלם למשיבה, בגין איחור בתשלום דמי תיווך פיצוי מוסכם וללא צורך בהוכחת נזק, סכום נוסף של 1% ממחיר העסקה. בנוסף לסכומים אלו, תתווסף ריבית פיגורים מוסכמת בשיעור של 2.5% ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל. לטענת המשיבה, המבקש הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שבחר שלא לשלם את מלוא עמלת התיווך לה התחייב במסגרת ההסכם. בנוסף טוענת המשיבה כי לגבי עסקת תיווך ישנו הסדר ספציפי בס' 9(א) וס' 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המתווכים"). עוד טוענת המשיבה כי להסכם תיווך אין מחיר ועל כן יש לדחות את כל טענותיו של המשיב בכל הנוגע לחוק הגנת הצרכן.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, המשיבה התקשרה עמו בחוזה בעל פה באמצעות שיחות טלפון ושיחות פנים מול פנים עם לפחות שלושה עובדי המשיבה בהם סוכם כי סך דמי התיווך הינו 2% וכי מעולם לא אוזכר בפניו עניין המע"מ. לטענתו, בטופס ההזמנה, עליו חתם, לא ניתן לראות כהסכם שכן אין מפגש רצונות ואין גמירות דעת אלא המדובר בהטעייה שאסורה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 ולפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). המבקש מסתמך על תכתובת דואר אלקטרוני בינו לבין המשיבה בו מצוין כי התחייב בתשלום עמלת תיווך בסך 2% מסך גובה העסקה (נספח 4 לכתב התביעה). עוד טוען המבקש כי אופן החתמת טופס ההזמנה העמוס במלל נעשה תחת לחץ בזמן, בזמן כניסה לדירה המוצעת וכאשר המתווך אוחז בטופס ההזמנה תוך שהוא ממלא את פרטי המזמין ורק מסמן לו היכן לחתום. בנוסף טוען המבקש כי טופס הזמנת התיווך הינו חוזה אחיד והוספת המע"מ אשר לא אוזכרה בשיחות בעל פה, כאשר לא נעשה משא ומתן לגבי עניין זה מהווה תנאי מקפח שיש לבטלו. עוד טוען המבקש, כי התנהלות המשיבה נוגדת את חוק הגנת הצרכן הדורש באופן ברור מכל עסק לגלות ולחשוף מחירים הכוללים בתוכם כבר את המע"מ. התובעת הייתה צריכה לנקוב בעמלת תיווך בסך 2.36% ולא להפריד את המע"מ מעמלת התיווך. לבסוף טוען המבקש כי המשיבה בדרישתה מפרה את חוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף").

בעת חקירתו הנגדית של המבקש בבית המשפט אישר המבקש חתימתו ע"ג ההסכם, אישר כי חתם על 7-8 הסכמים ולטענתו בעת החתימה בדק רק את הפרטים שנרשמו ע"י המתווך בכתב יד, שם בעל הנכס, הכתובת והמחיר המצויין.

כשנשאל האם היה מוכן לשלם את המע"מ לו היה מצויין שיעורו בהסכום כמחיר כולל (2.36%) השיב שלא היה משלם הסכום אלא עורך משא ומתן.

דיון בהכרעה:

לא במהרה ייעשה שימוש להכרעת תובענה בסדר דין מקוצר רק על פי כתב התביעה ונספחיה המצורפים, מבלי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט.  קיומו של הליך  זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך  ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. זאת יקבע כי למקרא תצהירו של הנתבע יעלה כי אין בו כדי הגנה לכאורית לביסוס חיץ כנגד טענות התביעה. (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שישית, תש"ס -2000), 123).

בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, שוב עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(1) 69, 70).

לשם כך, נקבעו להם כללי מנחים בפסיקה שבאמצעותם להתוות לנו הדרך, אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה וליבונה בהליך משפטי סדור.