תא"ק 12447-03-11 בנק לאומי רחובות סניף הרצל 10930 נ' מירון מימון ואח'

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 7.9.14, למשך 30 יום, לצורך הגשת ערעור.

הבקשה הוגשה ביום 21.10.14. הטענות מפורטות בה בלאקוניות, והיא אינה נתמכת בתצהיר. לטענת המבקש, מתעתד הוא להגיש ערעור "לאור עדויות חדשות וממצאים חדשים". לבקשה צורף אישור הלשכה לסיוע משפטי לטיפול בהגשת הערעור. המבקש טוען, כי נגרם לו נזק בשל טיפול לקוי של בא כוחו הקודם אשר התרשל בייצוגו בהליך.

2.המשיב, בתגובה, טען כי על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וההלכה הפסוקה, זכאי בעל דין להנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב ביצועו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי. לכלל זה חריג שמופעל רק כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שיהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין בטרם יתקבל הערעור. המשיב טען, כי הבקשה בענייננו הינה סתמית ואינה מעלה נימוק ענייני להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. טענת המבקש לקיומן של עדויות חדשות וממצאים חדשים נטענה בעלמא ללא צירוף בדל ראיה. כן טען המשיב, כי לא הראה המבקש מדוע יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו, כאשר מדובר בפסק דין כספי וכאשר התובע הוא בנק.

3.תגובת המשיב בענייננו משקפת את המצב המשפטי לכלל ולפרט. הבקשה, כאמור, לאקונית. הטענה לחשיפת עובדות וראיות חדשות נטענה בעלמא וללא כל פירוט, אף לא ברמיזה. קשה לראות מדוע מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שעה שמדובר, כאמור, בפסק דין כספי, והתובע הוא מוסד בנקאי.

4.בתשובת המבקש לתגובה, אשר הוגשה ביום 4.11.14, אין כדי לשנות את הדברים. בתשובה אף מגדיל המבקש לעשות וטוען לגבי הראיות החדשות שהוזכרו בבקשה כי "אנו פועלים בכל צורה אפשרית להביא הוכחות וראיות חדשות". ללמד, כי אין בידיו ראיות כאלה.

5.ראו, לעניין זה, דבריו של כב' השופט נ.סולברג, בפסיקה שהתפרסמה לאחרונה:

"ככלל, כידוע, אין בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות), וזאת לאור התפיסה כי מי שנקבע כזוכה על-ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת רשאי להנות לאלתר מפרי זכייתו, וכי אין לדחות זאת עד להכרעת ערכאת הערעור. על-פי הפסיקה המושרשת היטב במקומותינו, עיכוב ביצועו של פסק דין יֵעשה בנסיבות בלתי רגילות ובמצב של חומרה מיוחדת (ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה ת"א 4, פ"ד נג(1) 197, 189-90 (1999)). על מבקש העיכוב מוטל הנטל להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים המה, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר תיקון או כי יהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו במידה והערעור יתקבל (ע"א 8150/11 חב' ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד [פורסם בנבו] (4.4.2014), פסקה 7 וההפניות שם (להלן: "עניין ש.י סימון"); בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405 (1997) (להלן: "עניין חנני")). הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בפסק דין כספי, אשר ניתן להניח לגביו כי לא יהיה קושי להשיב את מצב הדברים לקדמותו באם יתקבל הערעור (ע"א 4779/09 סובחי שעבאן נ' פקיד שומה רמלה [פורסם בנבו] (29.7.2009), פסקה 12 וההפניות שם (להלן: "עניין שעבאן"); ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ' חסן מריסאת [פורסם בנבו] (8.2.2009), פסקה 7)" (עא 1549/13 יוסף עמדי נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים [פורסם בנבו, 5.10.14], ס' 10 לפסק הדין).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית.

7.בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות.