תא"ק 12211-05-15 יעקב נ' שועלי ואח'

1.בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך 49,849 ₪, שהוגשה על ידי המשיב, לפי סדר דין מקוצר, נגד המבקשים, לתשלום שכ"ט עו"ד שהם חייבים לו, לשיטתו, בשל תיקים בהם ייצג אותם.

2.על פי כתב התביעה, ייצג המשיב את המבקשים ב-3 תביעות שונות, נגד נתבעים בשם כהן, זריהן ועמרם. בתביעות נגד כהן וזריהן התובעים היו המבקשים 1-2, ואילו בתביעה נגד עמרם התובעים היו המבקשים 1 ו-3. בכל אחד מהתיקים נחתם הסכם שכר טרחה (אם כי בעניין זריהן ובעניין עמרם חתם רק המבקש 1 על הסכם שכר-הטרחה). בעניין כהן הוסכם כי ישולם שכ"ט בסך 10,000 ₪ ומע"מ, וכן 10% ומע"מ מכל סכום שייפסק לטובת התובעים; בעניין זריהן הוסכם כי ישולם שכ"ט בשיעור 25% ומע"מ מכל סכום שייפסק לטובת התובעים; בעניין עמרם הוסכם כי ישולם שכ"ט בשיעור 25% מכל סכום שייפסק לטובת התובעים (המע"מ לא נזכר); ובשלושת ההסכמים נוספה גם ההוראה הבאה: "מוסכם כי הוצאות משפט שייפסקו כנגד הנתבע, אם ייפסקו שייכים לעורך הדין". הסכומים שנפסקו לטובת המבקשים היו: בתיק כהן – 55,942 ₪ משוערכים, וכן 10% ומע"מ שכ"ט והחזר מלא של האגרה; בתיק זריהן – 70,218 ₪ משוערכים, וכן 10% ומע"מ שכ"ט והחזר מלא של האגרה; ובתיק עמרם – 32,000 ₪.

3.מכאן מסיק המשיב שמגיעים לו הסכומים הבאים: בתיק כהן – 10,000 ₪ ומע"מ, בתוספת 10% ומע"מ שהם 6,933 ₪, ובתוספת עוד שיעור של 10% ומע"מ שהם 6,933 ₪, לאור חיוב הנתבע בשכ"ט; בתיק זריהן – 25% ומע"מ שהם 18,708 ₪, בתוספת שיעור של 10% ומע"מ שהם 8,286 ₪, לאור חיוב הנתבעת בשכ"ט; ובתיק עמרם – 25% שהם 8,000 ₪. בנוסף טוען המשיב כי הוא ששילם את סכומי האגרות בכל התיקים, ולפיכך מגיע לו החזר בסך 7,782 ₪.

4.המשיב מודה, כי המבקשים שילמו לו סכומים שונים ע"ח: 5,000 ₪, 2,950 ₪, ועוד 10,862 ₪, ועל כן לשיטתו חייבים לו המבקשים את סכום התביעה: 49,849 ₪.

5.כבר עתה יש להעיר 3 הערות על האמור בכתב התביעה: ראשית, המשיב אינו מפריד בכתב התביעה בין המבקשים השונים – שכן גם לשיטתו, רק המבקש 1 חייב בכל הסכומים, בעוד המבקשת 2 אינה חייבת את הסכומים מתיק עמרם (ואולי גם לא את הסכומים מתיק זריהן, שכן אינה חתומה על הסכם שכר-הטרחה), ואילו המבקשת 3 חייבת רק את הסכומים שבתיק עמרם (אם בכלל, שכן אינה חתומה על ההסכם); שנית, הגם שהמשיב משערך כל סכום מאלה המגיעים לו, לא ראיתי כי שערך את הסכומים ששולמו לו (במיוחד בשים לב לכך שהסך של 5,000 ₪ שולם לו למעלה מ-3 שנים קודם להגשת התביעה); ושלישית, הגם שתיק עמרם הסתיים בפשרה, ועל כן הורה שם בית המשפט על החזר אגרה, הסכום שחושב אינו משקף כל התייחסות לכך, ומן הסתם אמור להיות נמוך בכ-1,000 ₪.

6.מכל מקום, המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, יחדיו, ובה טענו כך: ראשית, המבקשת 2 אינה חתומה על ההסכמים לבד מעניין כהן; המבקשת 3 אינה חתומה על ההסכמים בכלל. שנית, לפני שהוגשה תביעה זו פנה המשיב אל המבקשים בדרישת שכ"ט שונה מכפי שמופיע בכתב התביעה (אם כי אודה כי לא מצאתי הבדלים לבד מדקויות של שערוכים וכיו"ב, ואי-אזכור התשלום בסך 2,950 ₪ בו מודה המשיב בכתב התביעה). שלישית, כי לפי חישובם, אין מקום להוסיף, בתיקי כהן וזריהן, את הסכומים שחייב בית המשפט את הנתבע כשכ"ט, שכן אלה אינם בגדר המונח "הוצאות" הנזכר בהסכמי שכר הטרחה. רביעית, כי בתיק זריהן הסכים המשיב – שלא על דעתם – לפריסת התשלום של זריהן לתקופה ממושכת, והחזיק בידיו את השיקים של זריהן למרות שהמבקשים הורו לו להחזירם לזריהן ולא לעשות בהם שימוש; לפיכך, התנו את תשלום החוב בו הם כן מודים במסירת השיקים להם לשם החזרתם לזריהן.

7.את בקשת הרשות להתגונן תמכו המבקשים בתצהירו של המבקש 1 בלבד, והוא אף נחקר על תצהירו, קצרות, ואישר כי הוא זה שטיפל בכל שלושת התיקים, וכי אשתו לא היתה מעורבת בפועל, ואפילו כנראה מעולם לא פגשה את המשיב. המבקש 1 סיכם את טענות המבקשים, וטען כי התביעה אף לא כשרה להתברר לפי סדר דין מקוצר, זאת מעבר לטענות שהועלו בבקשה והובאו לעיל. המשיב טען, כי פרשנות הסעיף המצוטט מתוך הסכמי שכר-הטרחה ברורה, ואף עולה בקנה אחד עם לשון התקנות; ועוד הוא טען, כי ניתן לראות את המבקש 1 כשלוח של יתר המבקשים, לעניין ההתקשרויות עמו, גם אם לא חתמו בנפרד על הסכמי שכר-הטרחה.

8.דין הבקשה להתקבל, במובן זה שדין כותרת התביעה להימחק, מחמת שהיא אינה כשרה להתברר לפי סדר דין מקוצר, כפי שטענו המבקשים. מעבר לכך, אין צורך להידרש לטענות הצדדים.

9.הלכה היא, שתביעה אינה כשרה להתברר לפי סדר דין מקוצר, אלא על יסוד מסמך חתום על ידי הנתבע; ועוד, כי תביעה שאינה כשרה בחלקה להתברר לפי סדר דין מקוצר, אין כשרה כלל לכך.