תא"ק 11992-10-15 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אבו יונס ואח'

בעניין: סילוק על הסף, מחיקת כותרת, רשות להתגונן

1.ביום 8.10.15 הגיש התובע נגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") תביעה בסדר דין מקוצר על סך 276,331 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת אצל התובע. ביום 8.11.15 נעתרתי לבקשת התובע לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כנתבע נוסף את הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מכוח ערבותו מיום 3.2.11 המוגבלת בסכום של 80,000 ₪. על בסיס ערבות זו מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם 89,303 ₪ שהוא סכום הערבות בצירוף ריבית פיגורים.

2.לכתב התביעה המתוקן צורפו מסמכי פתיחת חשבון מיום 26.10.08, פירוט תנועות אחרונות בחשבון הנתבעת, כתב ערבות הנחזה להיות חתום ע"י הנתבע ומכתבי התראה שנשלחו לנתבעים טרם הגשת התביעה.

3.ביום 31.12.15 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהיר של הנתבעת. בכותרת הבקשה ביקשו הנתבעים לדחות או למחוק את התביעה על הסף, אבל לא העלו בגוף הבקשה כל טענה של ממש המצדיקה מתן סעד קיצוני שכזה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. עוד ראוי לציין כי ב"כ הנתבעים עצמו לא מצא לנכון לכלול את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בכותרת הבקשה.

4.הנתבעים טוענים כי יש למחוק את כותרת התביעה כיוון שלא צורפו לכתב התביעה דפי חשבון למעט דף חשבון משנת 2007 ולא פורטו סכומי ההלוואה, לוח הסילוקין והסכומים ששולמו ע"י הנתבעים.

5.במסגרת בקשת הרשות להתגונן נטען כי לאחר שחשבונה של הנתבעת הוגבל ניהלה הנתבעת מו"מ אינטנסיבי עם התובע כדי להסדיר את החוב, אך התובע בחר להתעלם מההצעות ושלח התראות לנתבעת. עוד נטען כי, הנתבע לא קיבל הודעה על קיום הערבות מדי סוף שנה או עם שינוי סכום המסגרת המאושרת. נטען כי התובע ניהל את החשבון בצורה לא נכונה עם יתרות חוב גבוהות לעומת המחזור העסקי של הנתבעים. עוד נטען כי, הריביות והעמלות הן גבוהות ומופרזות ויש טעויות בחישובים. נטען כי התובע אישר מסגרות וניכיונות ללא ביטחון מלא. נטען כי התובע התכוון לנהל את החשבון בשיטת התניית שירות בשירות. נטען כי התובע ידע שחלק ניכר מהשיקים שהופקדו בחשבון לניכיון היו שיקים טובה שניתנו ללא קשר לעסק של הנתבעת.

6.ביום 8.2.16 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי די במסמכים שצורפו לתביעה כדי להכשיר את התביעה להתברר בסדר דין מקוצר. נטען כי במהלך תקופת ניהול החשבון הנתבעת חרגה לא פעם ממסגרת האשראי וחזרו לה שיקים רבים. נטען על בסיס מסמכים כי הנתבעת ניהלה את הפעילות בחשבון דרך האינטרנט וכן באמצעות טלפון ופקסימיליה. נטען כי הנתבעת הפרה את הסכם ההלוואה. נטען כי הטענה להתניית שירות בשירות היא סתמית. נטען כי הנתבעת נטלה הלוואה על סך 80,000 ₪ לצורך כיסוי החריגות בחשבון ו/או הקצאת מסגרת אשראי והנתבע חתם על ערבות להחזרת ההלוואה. נטען כי הנתבעת קיבלה מספר הלוואות, כאמור בהעתקי מסמכי ההלוואות שצורפו לתגובה. נטען כי הריביות בהן חויב החשבון הן הריביות המקובלות אצל התובע. נטען כי הנתבעים פנו לבנק לאחר משלוח מכתבי ההתראה והבטיחו להסדיר את החוב, אבל לא קיימו את הבטחתם. נטען כי נציג של הנתבעים הציע ביום 1.11.15 לשלם 120,000 ₪ לסילוק החוב והתובע דחה את ההצעה. נטען כי הנתבעים לא ביקשו לגלות להם מסמכים נוספים ולא צירפו לבקשתם חוות דעת מומחה. נטען כי הנתבעת לא השיגה על אף פעולה שבוצעה בחשבון. נטען כי הנתבע, שהוא חמה של הנתבעת, היה מודע לכל הפעילות בחשבון ואף שותף למו"מ שהתנהל טרם הגשת התביעה. נטען כי התובע שלח לנתבעים מספר התראות וזאת בנוסף למכתבים הנשלחים אוטומטית ממחשב הבנק מדי שנה בהתאם לנוהלי הבנק. נטען כי כל האשראים וההלוואות שהוענקו לנתבעת בחשבון היו בריביות סבירות להן הסכימה הנתבעת. נטען כי מעולם לא בוצע בחשבון ניכיון לשיקים טובה.

7.ביום 1.5.16 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובע. נטען כי לאחרונה החל התובע לממש את השטרות שנמצאים ברשותו והופקדו לגבייה ולבטחון.

8.לאור האמור בהחלטתי מיום 23.2.16 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.