תא"ק 11876-05-10 בנק הפועלים בע"מ נ' ע.א. ואח'

זוהי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסדר דין מקוצר, שהגיש נתבע 2 (להלן: "הנתבע"), בקשר לערבותו להלוואה שנטל נתבע 1 מהתובע, ונותרה בה יתרה בלתי מסולקת בסך של 233,158 ₪.

ההלכה הנוהגת היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. ברם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מופרכת הגנתו לכאורה או מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי מתבקשת המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים", ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

במסגרת הבקשה, אישר הנתבע את חתימתו על כתב הערבות בעת היותו עובד אצל אחיו, הוא נתבע 1, אך טען, כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו באופן שלא הוסבר לו מהם פרטי העסקה והיותו ערב להלוואה, הוא אינו יודע מהי ערבות ומהו המסמך עליו חתם, הוא אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית – למעט ברמה הבסיסית, כל שהתבקש לעשות זה, לטענתו, זה לשרטט את החתימה. הנתבע הוסיף שהוא נכה בשיעור של 100% ושאינו יכול ללכת לבד למקומות שונים.

הנתבע נחקר על תצהירו והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

בחקירתו, הודה הנתבע שחתם על הלוואה שלקח אחיו, "אח שלי לקח הלוואה וחתמתי". כמו כן הודה הנתבע כי חתם על טופס מידע גילוי לערב.

הנתבע העיד כי בא לסניף הבנק בליווי אחיו. כשנשאל: שאלת אותו למה? השיב: "שאלתי אותו ואמר לי בשביל הלוואה". עוד העיד כי לא שאל את פקיד הבנק על מה הוא חותם.

למען השלמת התמונה אוסיף, בתחילת ההליך, התצהיר התומך בבקשה היה קצר ותמציתי ובו נטען כי התובע לא עמד בחובת הגילוי בכך שלא הוסבר לו שבחשבון נתבע 1 היתה יתרת חוב בהלוואה אחרת ולא הוסבר לו היקף חובותיו של הנתבע. בהמשך, ביקש ב"כ הנתבע לתקן את התצהיר, בקשה שהתקבלה, והוגש תצהיר מתוקן ששימש בסיס לחקירה הנגדית ולהחלטה שכאן.