תא"ק 11719-10-13 בנק אוצר החייל בעמ נ' סראחנה ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן מטעם בעלי החשבון, שהתנהל אצל המשיב.

התביעה הוגשה ביום 6/10/13 בגין חוב בחשבון עו"ש בסך 77,497 ₪, "יתרת אחרות בחובה" בסך 148,878 ₪ ובכרטיס אשראי בסך 2,797 ₪ וחיובים עתידיים בכרטיס אשראי בסך 293 ₪ (מסמך שיערוך כללי, נספח ג' לכתב התביעה), סה"כ סכום התביעה 176,825 ₪. מתוך סכום התביעה 97,987 ₪ הינם בגין יתרת הלוואה בסך 100,000 ₪, שניטלה ביום 7/2/12 (נספחים ב' ו-ב'1 לכתב התביעה). להלוואה זו ערבים הנתבעים מס' 3 ו-4. מהסכומים, המופיעים בדף השיערוך הכללי, והעולים כדי 229,463 ₪ הופחתו 52,636 ₪ בגין הלוואות אחרות וקודמות, שנטלו המבקשים, והנפרעות בניכוי מתלוש הפנסיה של המבקש (סעיף 5(ג) לכתב התביעה, הודעה מיום 3/3/15).

הדיון התנהל זמן מה ללא שהוגשה בקשת רשות להתגונן לאור מו"מ, שניהלו הצדדים, במהלכו הוגשו בקשות בהסכמה להארכת מועד, התביעה נמחקה מחוסר תגובה להחלטה, פסק הדין בוטל, והושג הסדר להמשך פרעון ההלוואה, וביטול חלק מהעיקולים. ההסדר לא נחתם, אך אין הכחשה לקיומו ולעמידת הצדדים בו (סעיף 3-7 לתצהיר המבקש, פרוטוקול, עמ' 1, שורה 14 ושורה 20).

בבקשת הרשות להתגונן, שהוגשה ביום 10/11/14, המבקשים מתגוננים בטענה לפיה אין הצדקה לניהול הדיון ביחס לסכום ההלוואה, בה עומדים המבקשים, וכי לא היה מקום לבקש ביטול פסק דין המחיקה ביחס לחלק זה של התביעה; כי גובה הריבית בהלוואה זו מופרז, והמשיב לא העמיד בפני המבקשים אפשרויות הלוואה בריבית אחרת, המתאימה ליכולתם הכלכלית; ביחס ליתרת סכום התביעה, בניכוי ההלוואה שבהסדר, טוענים המבקשים לא פורט כיצד חושב הסכום, מה תקופתו, וכי חישוב הריבית דורש מומחיות. המבקשים טוענים כי לא ניתן לדעת האם הסכומים ששילמו הופחתו מהחוב; טענה נוספת הינה כי המבקשים משלמים מדי חודש סכומים ממשכורתו של המבקש בסך 1,253.50 ₪, ותשלומים אלה מסדירים את החוב נשוא התביעה ואת ההלוואה. המבקשים טוענים כי המשיב גובה מהם תשלום כפול בגין ההלוואה, פעם אחת בהסדר בהוראת קבע ופעם נוספת בניכוי מתלוש התגמולים של המבקש ממשרד הבטחון; עוד מעלים המבקשים טענות כלליות אודות התניית שירות בשירות בחיוב המבקשים בהפקדת 1,000 ₪ לחודש לתכנית חסכון, כספים שמומשו ע"י המשיב על חשבון החוב; המבקשים טוענים כי לא קיבלו מסמכים, שביקשו, וכי בכך נמנעת התגוננותם כראוי.

לאחר שהמבקש נחקר נגדית בדיון לפניי ביום 23/2/15 וב"כ המשיב הגיש את המסמכים, המעידים על ההלוואות, שלא נתבעו בכתב התביעה, אני מוצאת מקום לתת למבקשים רשות להתגונן בטענתם היחידה, לפיה קיים בין הצדדים הסדר לפיו המשיב גובה את סכום התביעה בתשלומים חודשיים ישירות בניכוי משכרו של המבקש, וזאת בנוסף לתשלומים שהנתבעים או מי מהם משלמים עבור הסדר החוב בהלוואה.

מהבקשה והתצהיר לא היה ברור אם טענת המבקשים הינה כי הם מצויים בהסדר עם הבנק על מלוא סכום התביעה או רק באשר לסכום ההלוואה. התצהיר וטענות ב"כ המבקשים מתייחסים רק להסכם ההלוואה, אך המבקש טען בדיון כי ההסדר מתייחס הן להלוואה והן לחשבון העו"ש (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 1-18). גם המשיב באחת מהודעותיו לתיק כתב "החייב העיקרי מושא התיק נמצא בהסדר תשלומים" (בקשה מס' 5 מיום 16/3/14), עם זאת באי כח שני הצדדים אישרו כי הסדר כזה לא יצא אל הפועל (בקשה מס' 9 מיום 5/10/14, בקשה מס' 10 מיום 19/10/14).

המבקשים הציגו בבקשתם ובדיון תלושי שכר של המבקש לחודש מרץ 2014 (נספח ג' לתצהיר) ולחודש אוקטובר 2014 (מב/1), מהם עולה כי מופחת מתגמולי המבקש מדי חודש סכום קבוע בסך 1,253.50 ₪ עד ל"סכום מקורי" של 176,825 ₪ וזאת מ-03/14. לא ניתן להתעלם מזהות סכום החיוב ומועד תחילתו לסכום התביעה ולמועד ההסדר, שנזכר בהודעת ב"כ המשיב.

איני מקבלת את טענת המשיב לפיה תשלום זה מכסה את ההלוואות, שלא נתבעו (חקירה נגדית, פרוטוקול, עמ' 7, שורה 29, עמ' 11, שורה 15, סיכומים, עמ' 13, שורות 12-13). בתלושי התגמולים ניתן לראות כי המבקש משלם בחודשים מרץ ואוקטובר 2014 תשלומים בשלוש הלוואות שונות, אחת מ-11/09 עד 09/14 בסך 459.84 ₪, אחת מ-06/11 עד 04/21 בסך 441.48 ₪ ואחת מ-03/13 עד 12/99 בסך 170.98 ₪. השוואת פירוט ההלוואות, שנעדר מכתב התביעה, והתקבל בהודעה, שהוגשה לבקשתי, מגלה כי שלוש ההלוואות, הנזכרות בתלושים, תואמות בדיוק את ההלוואות בסעיפים 4(ב), 4(ג) ו-4(ד) להודעה. ההלוואה הנזכרת בסעיף 4(א) אינה מופיעה בשני תלושי השכר שהוגשו, וזאת בהתאם לאמור בהודעה, לפיה ההלוואה נסתיימה בחודש ספטמבר 2014.

המבקש עמד על טענתו כי הסכום, המופחת מהתגמולים, מגיעים לו ממשרד הבטחון בסך 1,253.50 ₪ הינו לפי הסדר, אליו הגיע עם פקידת המשיב, וכי היא שנתנה את ההוראה למשרד הבטחון-אגף השיקום (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 16-24). הטענה לא נסתרה, ומתחזקת מהמסמכים, אליהם הפניתי בקפידה לעיל.