תא"ק 11487-11-15 אמתי ואח' נ' ליבוביץ ואח'

1.בפני בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה לסילוק יד ולחילופין פינוי.

2.העובדות הנדרשות לענייננו, הינן כדלקמן:

המשיבים הינם בעלי הזכויות בחלקה 29 בגוש 6714, המצויה ברח' הנשיאים 42 בפתח תקווה, אשר עליה בנוי בית המגורים (להלן: "הדירה").

ביום 30.1.1955 נערך חוזה שכירות בדיירות מוגנת בין אביו של התובעים ז"ל לבין מר נחמן ליבוביץ ז"ל (להלן: "הדייר המוגן"). אין חולק, שבעקבות חתימת חוזה השכירות נכנסו להתגורר בדירה: הדייר המוגן, אשתו וילדיו. בשנת 1972 הלך לעולמו הדייר המוגן.

רעייתו של הדייר המוגן (להלן: "רעיית הדייר המוגן") המשיכה להתגורר בדירה עד לפטירתה ביום 26.4.14. רעיית הדייר המוגן התגוררה בעשור השנים האחרונות לחייה עם בן זוגה, מר ברוך הרשקוביץ (להלן: "הידוע בציבור"), אשר המשיך להתגורר בדירה עד לפטירתו ביום 9.8.15. בשנים האחרונות טיפלו בבני הזוג שתי מטפלות, עובדות זרות.

3.בכתב התביעה שהוגש בסדר דין מקוצר נטען שבנם של הדייר המוגן המקורי ורעייתו (להלן: "המבקש") שמתגורר בדירה אחרת ברח' בן יהודה 17 בפתח תקווה, ניסה ומנסה להציג מצג שווא בדבר מגוריו בדירה נשוא תובענה זו, ובנסיבות הנ"ל מוגשת התובענה לפינוי וסילוק יד.

4.המבקש הגיש בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן. המבקש טען כי תביעה בסדר דין מקוצר מקנה לבעל דין אפשרות להגיש תביעה לסילוק יד או לפינוי מושכר שחוקי הגנת הדייר אינם חלים עליה ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. במקרה דנן, המשיבים לא צירפו לכתב התביעה, נסח רישום אקטואלי ממנו ניתן ללמוד על זכויותיהם ויש לבחון האם התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, עפ"י האמור בכתב התביעה בלבד. בנוסף עסקינן בתביעה לפינוי נכס שאין מחלוקת שחוק הגנת הדייר חל עליו.

המבקש, כך עפ"י הנטען, מתגורר בבית שברחוב הנשיאים 42 בפ"ת, קרי בדירה נשוא תביעה זו, מאז שנת 2010 ועל כך יש בידו ראיות חיצוניות מעבר לעדות המבקש עצמו. המבקש הפנה לצוואה של רעיית הדייר המוגן שנערכה בפני נוטריון בחודש ספטמבר 2011 שם נכתב כי המבקש מתגורר ביחד עימה בדירה וסועד אותה. בנוסף, בידי המבקש תצהיר של המטפלת אשר טיפלה במנוחה ובו היא מצהירה כי המבקש התגורר עימה ועם הידוע בציבור, בכל התקופה בה התגוררה היא בדירה, קרי משנת 2011 ועד לשנת 2014.

בבקשת הרשות להתגונן נטען כי רעיית הדייר המוגן הינה בגדר דיירת מוגנת "מקורית" בעצמה. שכן ברור כי חתימת בעלה, הדייר המוגן, בשנת 1955 על חוזה השכירות נעשתה בעבור שניהם. זאת, הן מכח דיני השליחות, הן מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג והן מכח כל דין אחר. המשיבים אף התייחסו לרעייה כדיירת מוגנת במשך כל השנים, ולא דרשו את פינויה או את פינויו של הידוע בציבור והם מנועים מלטעון כיום כל טענה אחרת.