תא"ק 11447-08-16

1.החלטה בבקשה למחיקת כותרת ובבקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת שערבה לחובות אביה והחברה שבבעלותו.

2.ברקע – תביעת המשיבה לחובות המגיעים לה, לטענתה, בסכום של 2,887,571 ₪, למועד הגשת התביעה.

3.במוקד דברי המבקשת, מספר טענות. ראשית, שסכום החוב, ככל שהוא קיים, טרם התגבש, שעה שמנהלת המשיבה מהלכים שונים למימוש נכסים ולהקטנת גובה החוב. טענה זו זכתה בתצהיר לפירוט רב, אך עיקרה, כאמור לעיל. שנית, פירטה המבקשת מספר טענות המהוות היבטים שונים של הטענה הכללית שלא הסבירה לה המשיבה את מהות חתימתה, את מהות הסיכון "וההשלכות של חתימה על מסמכי הבנק" (סעיף 29 לתצהירה). תמצית טענתה זו, שפורטה, כאמור, מנקודות מבט שונות היא, כמפורט בסעיף 40 לתצהירה, כי: "אם הייתי מקבלת מהבנק את המידע הבסיסי הרלוונטי והנחוץ לי, אני הייתי פונה ישירות לבעלי ומתייעצת עמו...". בשלהי הבקשה פורטו טענות נוספות בדבר התנהלות המשיבה שעיקרן במישור היחסים בין המשיבה לבין הלווים העיקריים.

4.המבקשת נחקרה בבית המשפט. היא אישרה את חתימתה, ואולם – "כי הלכתי וחתמתי על מה שאבא ביקש" (עמ' 2 שורה 25 לפרוטוקול). לשון אחר: אין החתימה מוכחשת, אך לגרסתה, מעבר לכך, אין המבקשת מבינה דבר וחצי דבר בכל נושא רלוונטי, מעבר לכך.

5.תחילה, לבקשה למחיקת כותרת. בפני בית המשפט הליך המתאים, במובהק, להגשה בסדר דין מקוצר, כשמסמך בכתב המחייב את המבקשת קיים (חתימותיה כערבה), ומסמך המפרט את הסכום הקצוב שנתבע, קיים גם הוא, בדמותה של רשומה מוסדית לכאורה שצירף הבנק לתביעתו. השווה – ע"א 688/ 89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188. הטענה במישור זה נעדרת אחיזה ודינה לדחייה.

6.החשובה והממשית שבטענות המבקשת נוגעת לסכום החוב. לא זו בלבד שבמישור זה היא לא נחקרה, אלא שהשתמע מדברי ב"כ המשיבה, שאישר בהגינותו שסכום החוב הסופי טרם התגבש, וכדברי ב"כ המשיבה: "החוב נכון להיום הוא אכן נמוך יותר... אבל נכון למועד התביעה זו היתה היתרה" (שורות 19-18, עמוד 4 לפרוטוקול). בכל הקשור לסכום החוב, ובתוך כך, לטענות נלוות כגון טענת קיזוז שצוינה, ראוי לאשר רשות להתגונן.

7.ואולם, שאר טענות המבקשת, גבוליות שבגבוליות, אם לא למטה מכך, ולמסקנתי זו יינתן ביטוי גם בפסיקתי במישורים אלה. אשר לטענותיה שלא הבינה את משמעות מעשיה, בכך, לטעמי, אין כל ממש, ולכל היותר, אם וככל שלא הבינה את מעשיה, טוב תעשה אם תפנה את טענותיה לאביה, שאולי לא הסביר לבתו מה ביקש ממנה. ויותר מכך. אין המדובר בערב זר, אלא במי שמאשרת בהגינותה שהיא בעלת עשרה אחוז ממניות החברה. פשיטא, שבעלת עניין שכזו תתקשה לטעון, שלא הבינה על מה חתמה ולמה (סעיף 19 לתצהירה). לא זו אף זו, בסעיף 23 אף אישרה המבקשת, שהייתה היא בעלת זכות חתימה בחברה. וגם ביחס לכך נדרש בית המשפט לקביעה, שבעלת זכויות כאמור תתקשה לטעון שלא הבינה את משמעות חתימתה כערבה. ואם, כטענתה בסעיף 31 לתצהירה, לא חשה בסיכון או לא הבינה את משמעות מעשיה, אין לה להלין אלא על עצמה, ולכל היותר, ייתכן, אף על אביה. בעל מניות ומורשה חתימה, לא בנקל תישמע מפיו טענה כלפי הבנק שלא הבין על מה הוא חותם. ולבסוף אציין שלא נעלמו מעיניי טענות המבקשת בשלהי תצהירה בדבר התנהלות הבנק, ולבית המשפט לא ברור, אם על הפרק טענות שמקורן במי שאינה מבינה כלל את משמעות חתימתה ומעשיה, מה הבסיס לטענות אלה. מכל מקום, כפי שציינה בסעיף 61 לתצהירה, מפרקת הנתבעת 1 צפויה לטעון כלפי המשיבה את טענות החברה, וממילא, כל טענה, ככל שתתקבל, צפויה להקטין את סכום החוב, אם לא מעבר לכך.

8.בהחלטתי – שני רבדים.

א.בכל הקשור לסכום החוב, ניתנת בזה למבקשת רשות להתגונן ללא תנאים.