תא"ק 11423-06-14 אקזיט יובלים פלורנטין בע"מ ואח' נ' שמחה ואח'

1.המשיבות עתרו לסילוק-ידם של המבקשים מנכס מקרקעין ברחוב הרצל 138 בתל אביב-יפו. לפי המפורט בכתב-התביעה, משיבה 2 הייתה בעלת הנכס עד אשר מכרה אותו למשיבה 1 וזו בעליו כיום. משיבה 2 התחייבה כלפי משיבה 1 כי תמסור לידיה את הממכר כשהוא פנוי ומכאן עמדתה כי היא בת-מעמד בתובענה זו. המבקשים, מוסיף כתב-התביעה ומפרט, פלשו אל הנכס ומחזיקים בו שלא כדין. בפי המבקשים גרסה אחרת. לטענתם, בין השנים 1990-1998 נעשו הם, איש בנפרד, לדיירים מוגנים בנכס. מבקש 1 הגדיל-עשֵׂה וטען כי שילם עבור זכותו זו לא פחות מ-20 אלף דולרים למי שהייתה אז הבעלים, חברת האחים אמינוף, וממנה רכשה משיבה 2 את זכויותיה. ראיות בכתובים לא נמצאו למבקשים. לפי הטענה, אירוע של שריפה או הצפת-מים, או שניהם כאחד, הכחידו כל אזכור כתוב לדיירותם המוגנת.

המבקשים, שהפליאו בדקדוקי-דקדוקים של טענות מקדמיות וכמו לא נותרה אבן בתקנות סדר-הדין האזרחי שלא ביקשו להפוך, התקשו לגלות את אותה חריצות לגופם של דברים. אומר כבר כעת כי את בקשתו של מבקש 2 לא מצאתי כל מקום לקבל. בענינו של מבקש 1 תינתן רשות להתגונן, אך זו תהא מותנית בהפקדתה של ערובה ממשית.

2.מבקש 2 לא תמך את בקשתו בתצהיר. כל שמונח בפניו של בית-המשפט הן טענות, על-פה ובכתובים, שהעלה בשמו בא-כוחו; וכן דברים שעלו מעדותו של מבקש 1 בענין שותפו לרשימת הנתבעים. בראשונים, עם כל משקלם, אין משום תחליף לתצהיר; ואילו האחרונים לא אפשרו ללמוד דבר על העובדות אשר להן טען מבקש 2 בעתירתו. בתצהיר שהגיש מבקש 1 הוא כתב, בהתייחס למבקש 2, כי "הנתבע האחר מר יצחק ביטון נבצר ממנו להגיש תצהיר מטעמו בגלל נסיבות משפחתיות שאינן בשליטתו" (הפִסקה הראשונה לתצהיר מיום 20.7.2014). אומר, ראשית, כי שמו של מבקש 2 אינו יצחק ביטון כי אם יצחק ביסון, ואין מדובר בטעות קולמוס אלא בענין החוזר לכל אורכה של הבקשה. כשהוא בא בתצהיר, מתקשה אתה לפטרו כשגגה בלבד. מציב הוא סימן שאלה באשר למידת היכרותו של מבקש 1 עם ענינו של חברו לבקשה. שנית, וחשוב מכך, מהן אותן נסיבות משפחתיות שמנעו ממר ביסון לתמוך את בקשתו בתצהיר – לא בואר. כשלעצמו מדובר בניסוח סתום למדי אשר דומה כי לא ננקט דרך מקרה, ויותר משחפַץ לגלות טפח – ביקש הוא להסתיר טפחיים. בחקירתו הנגדית נשאל המצהיר על דבר אותן נסיבות. תשובתו הייתה מתחמקת ונטולת הסבר מניח את הדעת:

"אני לא יודע. יש שכנים נוספים למה אתה לא שואל אותי עליהם[?] מה זאת אומרת? לאחר שבית המשפט חוזר על השאלה, אני יודע שהוא [ביסון] בן אדם ערירי הוא בן אדם חולה וכל הזמן בבתי חולים. בן אדם מבוגר" (פרוטוקול, בעמ' 22, בש' 30-26).

לאו הסבר הוא. מהן נסיבותיו המשפחתיות של אדם ערירי? כלום בעת שהוכנה הבקשה, לפני חודשים רבים בקיץ 2014, שהה מר ביסון "בבתי חולים"? האם אין בכוחו של "בן אדם מבוגר", שלא אחֵר מן המצהיר טען כי הוא מפעיל נגרייה בנכס, למסור תצהיר? חשוב מכך, אין התאמה בין האמור בתצהירו של מבקש 1 לבין מה שהוּשב על-פה מעל דוכן העדים. ענין זה לא רק שמעיב על מהימנות דבריו של העד – בין בתצהיר ובין בחקירה הנגדית, אלא שהוא מקשה עד מאד לראות בו מי שיכול למסור תצהיר במקומו של בעל-הדין הנוגע בדבר. מן ההמשך, ובו שבה והוטעמה בורותו המוחלטת-כמעט של המצהיר על אודות המבקש האחר, אביא במקובץ: