תא"ק 11330-12-15 רלבג ואח' נ' בורקאן ואח'

בפני בקשה למחיקת כותרת בסדר דין מקוצר או רשות להגן, מפני תביעה לפינוי ממקרקעין בלתי מוסדרים, שהגישו התובעים כנגד הנתבעים.

מהות התביעה

1. התובעים מונו כנאמנים על הקדש ע"ש משה בנבנישתי ז"ל ביום 15/11/01 (ה"פ(מחוזי י-ם) 750/01). בנסח התורכי מופיע שמו של הבעלים: חכם מוסטון בן בניסטה. (נספח ג'). התובעים משתיתים את זכות ההקדש במקרקעין על מסמכים שצורפו לכתב התביעה, ביניהם הנסח הנ"ל ותעודת שחרור האפוטרופוס הכללי, לרבות זו המתוקנת מיום 18/1/15, אשר קשרה בין הרישום בנסח התורכי (ספר 3 דף 6, 5,056.15 מ"ר), לבין חלקות 95 ו-96 בגוש שומה 29986, המהוות חלק מהשטח הרשום בנסח התורכי. עוד צורפו פסקי דין קודמים של ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון בהם נדונה שאלת הבעלות של ההקדש, באמצעות התובעים, במקרקעין, אם כי ביחס לבעלי דין אחרים שהחזיקו בחלק אחר מתוך המקרקעין הנ"ל - מאזן דוויק ורג'אי אבו נאב. לגבי מאזן דוויק ראו ת.א. (מחוזי י-ם) 9403/07 מיום 25/5/12, ע"א 5522/12 מיום 27/7/14 ובר"ע 1889/15 מיום 31/5/15 ולגבי רג'אי אבו נאב ראו ע"א 8932-07-14 מיום 10/2/15.

2. בת.א. 9403/07 הנ"ל הוגשה בין היתר חוו"ד המודד שמעון ורזגר שהעיד כי עוד בשנת 1997 התבקש על ידי האפוטרופוס הכללי (שניהל בעבר את המקרקעין במקום הממונה הירדני, לאחר 1967), לזהות גבולות של חלקות שנטען כי שייכות לתובעים. חוות דעתו, שהסתמכה על מסמכים מהתקופה התורכית, מפות כפרים ותצלומי אויר משנת 1945 ו-1995, היתה ש"שטח החלקות 95 ו-96 בגוש שומה 19986 הינם ללא ספק רכוש ההקדש" (עמ' 3 בפסק הדין בת.א. 9403/07 הנ"ל). תמיכה לכך נמצאה גם בחוות דעתה של הגב' לוי צביה, מלשכת רישום מקרקעין בירושלים. (עמ' 6 בפסה"ד הנ"ל).

   לטענת התובעים הנכס בו מחזיקים מי מהנתבעים ואשר מבוקש פינויים מצוי בחלקה 96. רג'אי אבו נאב פונה ממבנה שבחלקה 95, אולם בעלותם נבחנה לגבי שתי החלקות הנ"ל.

3. המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקר לענין הוכחת בעלות התובעים במקרקעין וזיהויו כמקרקעין שאותו הנתבעים מחזיקים וטוענים לבעלות עליו. לנתבעים טענות הגנה נוספות, כמו התיישנות, שיהוי, מניעות, בר רשות בלתי הדירה ופיצוי, כמפורט להלן.

   טענות הנתבעים

4. הנתבעים כופרים בבעלות התובעים במקרקעין וטוענים כי "הם יורשיו של המנוח ג'בר רג'בי (להלן "המנוח") אשר רכש את המקרקעין המצויים בשכונת 'בטרן אל הווא' שבירושלים כבר בשנת 1966 הקים עליהם מבנים והחזיק בהם מאז יחד עם הנתבעים באופן בלעדי ובלבדי" (ס' 5 לבקשה). העתק מחוזה רכישה בשפה הערבית צורף נספח א'. הנתבעים לא צרפו תרגום לשפה הערבית ולכן אומר בזהירות כי ככל שתורגם לי באופן לא פורמאלי, רשום בחוזה כי ג'בר עבד אל פתאח רג'בי רכש ביום 25/12/1966 חלקת אדמה בשטח 236 מ"ר מאחד בשם מוחמד חסן עטואן, ועליה בנוי חדר בשטח של 4מ' X 4.5 מ'. כיום כולל המבנה שתי קומות. המועד בו נבנתה הקומה השניה ואולי קודם לכן הורחבה הקומה הראשונה, לא ברור, ויתכן שלתשובה לשאלה מי בנה ומתי תהיה משמעות, כמו גם לשאלות מי הוא מוחמד חסן עטואן, האם היו לו זכויות קנייניות בנכס, בעת שמכר למנוח רג'בי, האם המנוח רכש ממנו הזכויות בתום לב.

5. עוד טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה וגם אם ההקדש היה הבעלים של המקרקעין, הרי שידע על החזקתם הנוגדת של רג'בי המנוח ואחרים ולא נקף אצבע במשך כמעט 50 שנה. בנוסף טוענים הנתבעים כי האפטרופוס חרג מסמכותו עת שיחרר לתובעים המקרקעין וככל הנראה התעודה הושגה במרמה.