תא"ק 11143-06-15

בפני בקשה להורות על מחיקת כותרת ההליך "בסדר דין מקוצר", על העברת הדיון לסדר דין רגיל ולהאריך את המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן.

המבקש טוען כי המשיב מסרב להעביר לידיו מסמכים הדרושים לו לשם גיבוש הגנתו, כי עומדת לו טענת קיזוז וכי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר – שכן המסמך עליו היא נסמכת אינו תומך בה.

המשיב, בתגובתו, טוען כי אין להאריך את המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן, בשים לב להלכות בית המשפט העליון (ובעיקר נוכח הלכת בובליל); וכי יש לדחות את הבקשות למחיקת כותרת ואת הטענות בדבר זכות הקיזוז.

המבקש השיב לתגובה ובתשובתו חזר על עיקרי טענותיו והבהירן.

שני הצדדים מתייחסים בטענותיהם לפרשנות הנכונה, כל צד לעמדתו, של ההסכם בין המשיב למבקש ואשר בקשר אליו הוגשה התביעה.

דיון

לשם בחינת התאמתה של תביעה לבירור בסדר דין מקוצר הדרישה הינה כי כי הנתונים שניתן ללומדם ממסמכים הראויים לשמש ראשית ראיה, יובילו – ללא צורך בהערכה או באומדן – לסכום התביעה. יש צורך בראשית ראיה לסכום הנתבע עצמו – אם זה בהסכם הקובע את דרכי חישוב הסכום, אם זה במחירון מוסכם, ואם זה בנקיבת מחירים בהזמנה או בתעודת משלוח.

הפסיקה הכירה בכך שניתן לתבוע לפי סדר דין מקוצר "על יסוד ראיה בכתב... שהסכום לא נזכר בה, ובלבד שמדובר בסכום קצוב, שניתן לבררו על ידי ראיה חיצונית" (ע"א 772/79 עזבון שומרון נ' וסקביץ, פ"ד לו (4) 78, 83). ור' גם י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, עמ' 663: "זה הדין גם כשיש לתובע ראיה בכתב על עסקה של הלוואה, ללא נקיבת סכום, ובלבד שהסכום קצוב וניתן להוכחה בראיות חיצוניות".

בעניין עזבון שומרון צורף לכתב התביעה מכתב התחייבות של הנתבע לשלם שכר טרחה, שנגזר באחוזים מסוימים מסכום עסקה. אמנם, לסכום העסקה לא הובאה ראשית ראיה, ועליה נכתב כי "ניתן לבררו על ידי ראיה חיצונית".

בע"א 688/89 הילולים נ' בנק המזרחי, פ"ד מה (3) 188 (הוא פסק הדין המהווה נקודת המוצא העיקרית לגישה המקלה בדרישת "ראשית הראיה" לצורך סדר דין מקוצר) נקבע, כי הגם שאין צורך בתמיכה במלוא היסוד הכספי של תביעת בנק, הרי שבכל זאת יש צורך בהסכם תנאי ניהול החשבון, הקובע את היסוד לחישוב הסכום הכספי.

במקרה דנן תומך התובע את תביעתו על הסכם שכר טרחה שנכרת בין הצדדים, ואף שהם חלוקים בפרשנותם אותו, איני סבור שיש בכך כדי לשלול את היותו ראשית ראיה הנדרשת לצורך סדר דין מקוצר.