עירית ירושלים נ' ג'ועבה

לאור העולה מהודעות הצדדים, חוב הארנונה שרבץ על הנתבעת סולק, זאת לאחר שנתקבלה השגתה על שומת החוב שנערכה על-ידי התובעת. בנסיבות אלו, דומה כי הדיון בתובענה כבר מוצה, ולכן דין ההליך להיסגר.

אשר לעתירת התובעת לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין, לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון דנן, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

מצד אחד, ניתנה הדעת לכך שהתובענה, למעשה, התקבלה בחלקה. כמו כן, ניתנה הדעת גם לעובדה לפיה החוב הוסדר לאחר הגשת התביעה. כפי שעולה מטיעוני התובעת, ולא נסתר על-ידי הנתבעת, ההשגה הוגשה ביום 22.1.2017 בעוד כתב התביעה הומצא לה ביום 12.1.2017. בעוד טוענת הנתבעת כי לא קיבלה דרישות תשלום או התראות, הראתה התובעת וצירפה דרישות תשלום שנשלחו לכתובת הנתבעת במהלך שנת 2016 (סעיף 3 לכתב התשובה מיום 6.11.2017). לא ניתן להתנתק מהרושם לפיו ההשגה הוגשה (וכך גם הסדרת החוב בהמשך) עקב התובענה.

מצד שני, ניתנה הדעת גם לגילו הצעיר של ההליך (מחודש דצמבר 2016); סמיכות המועדים בין הגשת התביעה לבין הגשת ההשגה; העובדה לפיה סכום התביעה המקורי עמד על סך כ-935,000 ₪, ולאחר שנתקבלה השגת הנתבעת ושונה סיווג הנכס מושא החוב, הסכום המקורי פחת ועמד על כמחציתו (כ-504,000 ₪); זאת גם בשים לב לכך שלא נדרש להתקיים אף דיון בהליך לרבות דיון הוכחות על כל המשתמע וכרוך בכך מבחינת זמן והוצאות, ובהליך גם לא הוגשו תצהירי עדות ראשית וראיות.

לאחר שקלול כל אלה, זאת גם לאחר מתן הדעת ביחס לשאלה האם קיבלה הנתבעת התראה בדבר קיומו של החוב מושא התביעה וביחס לפסיקה אליה הפנתה התובעת בנדון (סעיף 5 בכתב התשובה מיום 6.11.2017) ולפיה חובת תשלום ארנונה נובעת מעצם החזקה בנכס גם אם לא קיבל הנישום הודעת שומה, נקבע בזאת כי הנתבעת תישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסכום כולל 16,000 ₪.

מובהר כי הסכום האמור כולל את האגרה היחסית המחושבת לפי סכום החוב שנפרע, הוצאות ההמצאה לנתבעת, וגם נותן ביטוי כאמור לשלב המקדמי שבו הסתיים ההליך (בטרם הוכרע בבקשה למתן רשות להתגונן), להיקף המלאכה שנדרש עד אותו שלב, וגם מתחשב כאמור בגובה הסכום שנפרע.