תא"ק 10856-02-12 עירית ירושלים נ' ועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה מיום 24.4.12 במסגרתה הוגשה אף בקשה לביטול הליכים שננקטו נגד המשיב במסגרת תיק הוצאה לפועל וכן, עיכוב ביצוע פסק הדין.

2.עניינה של התביעה נשוא הבקשה הינו חיובי ארנונה מצטברים משנת 1998, ע"ס 202,607 ₪, המתייחסים לנכסים שמספרי זיהוי אצל המשיבה 30050-021-0179 ו- 30050-021-016. לטענת המבקש כתב התביעה ואף פסק הדין לא נמסרו לידיו. לדידו, תמוה תצהירו של המוסר לפיה הניח את כתב התביעה במענו הרשום זאת הואיל ומשרדי המבקש פתוחים באופן קבוע מידי יום משעות הבוקר ועד לשעה 14:00.

3.כמו כן, המבקש מכחיש קיומם של הנכסים הנ"ל בחזקתו או בבעלותו. לטענתו, הינו מחזיק מתחם בנוי ברחוב הרב קוק 9 בירושלים, הכולל, בין היתר, בית כנסת חנויות ומשרדים. כאשר אין חולק, כי המתחם הנ"ל מחולק למספרי נכסים שונים בהתאם לגופים שונים המחזיקים בהם. בנוסף ולחילופין, טוען המבקש, טענת התיישנות באשר לחלק ניכר מחיובי הארנונה.

4.המשיבה הגישה תגובתה. לטענתה, לא מתקיימים התנאים לביטולו של פסק הדין, זאת, הואיל ומסירת כתב התביעה בוצעה כדין באמצעות הנחת כתב התביעה במשרדיה ברח' הרב קוק 9 בירושלים. אשר לטענת המבקש, כי אינו מכיר את מספרי הנכסים הנ"ל, יש לדחות הטענה, הואיל והמבקש ניהל מו"מ עם המשיבה באשר לנכסים הנ"ל ובמסגרת זו לא העלה כל טענה לאי הכרה בנכסים הנ"ל. המבקש אף לא הגיש השגות בגין חיוביו בנכסים הנ"ל בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. מכאן שחובות הארנונה הפכו לסופיים כהגדרת חוב ארנונה סופי בסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ב-1992. באשר לטענת ההתיישנות טוענת המשיבה, כי המבקש היה מצוי בהסדר תשלומים החל משנת 2005 ועד שנת 2007 ומכאן שבמהלך שנים אלה נבצר מהמשיבה להגיש תביעה. ביצוע הסדר התשלומים מהווה הודאת המבקש בחובותיו ויש בתקופת ההסדר כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות.

5.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים שבו באי כוח הצדדים על טענותיהם. לטענת ב"כ המבקש עסקינן בהקדש המחזיק מאות נכסים ברחבי העיר כאשר במספר מקרים בודד קיימת בעיה של חוסר זיהוי של נכס. משכך, נטענה טענת "אינני מחזיק" על הנכסים הנ"ל. ב"כ המשיבה טען, כי הנכסים הנ"ל מיוחסים בספרי העירייה למבקש. כמו כן, נטען, כי טענת "איני מחזיק" הינה טענה שלא ניתן להעלותה בבית משפט מפאת היותה נתונה לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה.

6.במסגרת הדיון שהתקיים, ציין ב"כ המבקש, כי מוסר כתב התביעה לא התייצב במועד הדיון להיחקר על תצהירו כמו כן, הפנה תשומת לב בית משפט לאישור הדואר הרשום (נספח ד' לתגובה) שצורף למכתב ההתראה שנשלח כביכול למבקש, בו מצויין במפורש, כי דבר הדואר חזר לשולח. בחקירתו הנגדית, אישר נציג המבקש, מר ולדמן, כי עסקינן במתחם בו מצויים נכסים רבים כאשר חלקם מוחזק על ידי אחרים וכן, הצהיר כי למיטב ידיעתו הנכסים הנ"ל אינם מוחזקים על ידי המבקש.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובחנתי טענות הצדדים ועדותו של מר ולדמן בפניי ולאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין שוכנעתי, כי יש להורות על ביטול פסק הדין וכן, ליתן למבקש רשות להתגונן. באשר לאישור המסירה, המשיבה לא זימנה את המוסר לדיון שהתקיים במעמד הצדדים להיחקר על תצהירו ודי בכך בכדי לקבל גירסת המבקש, כי כתב התביעה לא נמסר לידו. המשיבה לא המציאה כל אסמכתא אחרת התומכת בטענתה לידיעת המבקש בפועל אודות כתב התביעה או פסק הדין נשוא הליך זה.

7.לגופן של טענות עסקינן בשתי טענות עיקריות האחת טענת "אינני מחזיק" והשנייה טענת התיישנות אשר ככל שיוכחו יש בהן כדי להוות טענות הגנה ראויות. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו1976- קובע כדלקמן:

"3. מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:...3 . הוא אינו מחזיק כמשמעותו בסעיף 274 ב לפקודת העיריות. או בסעיף 153(ב) לצו המועצות המקומיות (א). התשי"א1951- לפי העניין". כאשר הוסף לסעיף זה סעיף קטן כדלקמן: "(ג)על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה". מכאן, כי טענת "איני מחזיק בנכס" זכתה להקלה מסויימת בהוראות הדין והפסיקה תוך מתן שיקול דעת רחב יחסית לבית המשפט להתיר העלאת הטענה בפניו אף אם טענה זו לא הועלתה בהליכי ההשגה שמסדיר החוק - כאשר שיקול הדעת הרחב הנ"ל מוגבל לטענה זו בלבד וכאשר בית משפט סבור, כי אי מתן היתר זה יגרום לעיוות דין. צודק ב"כ המשיבה בטענתו, כי על פי דין קיימת בעניין זה חזקה ראייתית לאמיתות רישומי העירייה ואולם, חזקה זו ניתנת לסתירה. ויש ליתן למבקש את ההזדמנות הנאותה לעשות כן באמצעות הליך משפטי מסודר.

8.אף טענת ההתיישנות לא הופרכה באמצעות מסמכים כדבעי ומשכך, אין בידי בשלב זה לקבוע מסמרות באשר לסיכוייה, כאשר, לכאורה, מבלי להידרש לטענות עובדתיות אשר מקומן להיבחון במסגרת הליך - עסקינן בחיובים כספיים אשר חלקם התיישן.