תא"ק 10573-02-16 בנק לאומי אשדוד 10932 נ' שוסטר

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 14.4.16.

המבקשת טוענת כי נודע לה על פסק הדין רק במאי 2016 וכי כתב התביעה לא הומצא לידיה. לטענתה, היא מצויה לפני הליך פשיטת רגל ותיארה את ההידברות שהתקיימה עם המשיב עובר למתן פסק הדין. נטען כי ההידברות נערכה בתגובה למכתבי דרישה שקיבלה המבקשת וללא ידיעה על התביעה בתיק זה.

המשיב, בתגובה, טען כי המצאת כתב התביעה לידי המבקשת נערכה כדין והוסיף כי אין טעם בביטול פסק הדין אם ממילא בכוונת המבקשת לנקוט בהליכי פשיטת רגל.

בתשובה, חזרה המבקשת על עיקרי בקשתה.

שבתי ועיינתי בבקשה למתן פסק דין בהעדר התגוננות. המשיב תמך הבקשה בתצהיר המוסר ולפיו בשיחת טלפון עם המבקשת ביקשה זו כי כתבי בי הדין יושארו על דלת ביתה.

לא מצאתי כי המבקשת מכחישה במפורש טענה זו בבקשתה לביטול פסק הדין.

לא מצאתי עוד כי המבקשת מתייחסת לסיכויי הגנתה וטענותיה מתייחסת בראש ובראשונה למצבה האישי והכלכלי הקשה.

נוכח כל האמור, אין מנוס אלא להורות על דחיית הבקשה ועל הותרת פסק הדין על כנו.

לא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין כפי שניתן ואין המבקשת זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק. אמנם, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין גם על פי שיקול דעתו, אולם אין לעשות כן כל עוד לא שוכנע בית המשפט שקיימת תועלת אפשרית מבירור המחלוקת בין הצדדים. למען הסר ספק – ככלל, יעדיף בית המשפט לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים, אולם נדמה כי במקרה דנן טענותיה של המבקשת אינן מסוג הטענות שיש בהן כדי לבסס הגנה נגד התביעה – ויש לפרסן בפני לשכת ההוצאה לפועל, למשל, ולא בבית המשפט.

נוכח כל האמור, נדחית הבקשה.

פסק הדין יוותר על כנו.

בנסיבות, אין צו להוצאות.