תא"ק 10562-03-15

בעניין: בקשת רשות להתגונן ועיכוב הליכים בשל ענין תלוי ועומד

1.ביום 11/3/15 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 125,765 ₪ בגין יתרת חוב הלוואה אותה נטל לקוח התובע רונן חכם בסך של 73,000 ₪ ביום 17/2/11, כאשר הנתבע ערב כערב מוגן להחזר ההלוואה. לכתב התביעה צורף חלק מהסכם ההלוואה והערבות, לוח סילוקין, שטר חוב, טופס גילוי מידע לערב מוגן, החלטת רשמת ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים כנגד הלוואה, תדפיס יתרת הלוואה לסילוק הכולל את סכום התביעה, מכתב התראה ואישור בדבר גובה הריבית.

2.ביום 18/4/15 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הנתבע ציין כי הוא אחיו הצעיר של הלווה. נטען כי הלווה פנה להליכי פשיטת רגל וביום 18/2/15 ניתן בתיק פש"ר 661-02-15 צו כינוס לנכסיו בגין חובות ל – 3 נושים בסך של 136,000 ₪. נטען כי שבועיים לאחר מתן צו הכינוס, ביום 2/3/15 - נפטר אביהם של הנתבע והלווה זאב צור והותיר אחריו צוואה בעדים לפיה הלווה זוכה ל – 25 אחוז מהעזבון. נטען כי עזבון המנוח כולל בית מגורים חד קומתי בקרית טבעון ששוויו מעורך בכ – 1,6 מיליון ₪ לכל הפחות וכן כספים בחשבון בנק שסכומם לא ידוע לפי שעה. הנתבע טוען כי הגיש בקשת צו קיום צוואה ביום 1/4/15 והודיע על הגשת הצוואה למנהל המיוחד של הלווה בהליך הפש"ר. נטען כי למבקש לא ידוע על חוב כלשהו של אב המנוח ולכן אין מניעה כי כל העזבון יחולק בין היורשים המנויים בצוואה כך שהתובע יוכל להיפרע מהלווה. עוד נטען כי נספח ג' לכתב התביעה לא מפרט את חוב הפיגורים, מועדיהם, חישוב הריביות והתשלומים ששילם הלווה על חשבון ההלוואה. עוד נטען כי בתום השבעה פנתה ב"כ התובע לב"כ התובע בכתב בבקשה לבוא בדברים לאחר ששוחחה עם עורכת דין ממשרדה. נטען כי ב"כ התובע לא השיבה לפנייה והתביעה התקבלה ביום 20/3/15. ב"כ הנתבע מבקשת מבית המשפט לעכב את ההליכים בתיק זה כדי לאפשר לתובע למצות את זכותו להיפרע מהלווה בהליך פשיטת הרגל.

3.ביום 14/5/15 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי גם אם נניח שנכונות טענות הנתבע בדבר השינוי ביכולת הפרעון של הלווה, ההליך מקבלת צו קיום הצוואה ועד תרגום הזכיה לכסף , כאשר מדובר בחמישה יורשים של נכס מקרקעין, יימשך זמן רב והתובע לא מוכן להמתין פרק זמן זה. נטען כי מן הראוי שהליך המשפטי בתיק זה יימשך כסדרו עד שיינתן פסק דין כנגד הנתבע. נטען כי אם בינתיים החוב ייפרע במסגרת תביעת חוב בתיק הפש"ר, לא יהיה מקום לביצוע פסק הדין ולא ייגרם כל נזק לנתבע בשל נתינתו. נטען כי לבית משפט אין סמכות להורות על עיכוב הליכים. נטען כי נוכח טענות הנתבע הועברו אליו דפי תנועות בהלוואה, לוח סילוקין ואישור הריבית המירבית בה חויבה ההלוואה. באשר לפניית ב"כ הנתבע לב"כ התובע נטען כי בשיחה המתוארת סוכם כי ב"כ הנתבע תעביר הצעה מסודרת בכתב לסילוק החוב, הצעה לא הועברה ולפיכך הוגשה התביעה. לפיכך מבוקש לדחות את בקשת הרשות להתגונן.

4.ביום 11/6/15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע במסגרתה התבקש התובע להמציא מסמכים, שלאחר קבלתם יוכל הנתבע להשלים טיעוניו תוך 14 יום. המסמכים שנתבקשו הם כתב התביעה שהוגש בשנת 2011 כנגד הלווה, עותק שלם של הסכם ההלוואה והערבות ותדפיס תנועות בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד הלוואה. נטען כי תדפיס תנועות ההלוואה שצורף לתגובה מלמד שהלווה מעולם לא החזיר את ההלוואה. נטען כי התובע מעולם לא הודיע על כך לנתבע כערב ובכך הפר את חובותיו לפי סעיף 26 לחוק הערבות. נטען כי אין קשר בין נספח ג' לכתב התביעה לבין התביעה. נטען כי התובע לא איפשר לערב להיכנס בנעלי החייב ולא הודיע לערב על הגשת תביעה כנגד החייב. נטען כי גילוי המידע לערב אינו מפורט כנדרש שכן לא ניתנו פרטים לגבי טיב החוב הקיים, מוסר התשלומים של החייב והעובדה שהלוואה מכסה הלוואה בלתי מובטחת. נטען כי התובע הפר את חובתו לפי סעיף 22(א) לחוק הערבות כאשר לא גילה לערב את שיעור הריבית בשל איחור בפרעון באופן מודגש ולא פירט את דרך עדכון ושינוי שיעור הריבית וכן שינוי הריבית המירבית. נטען כי נספח הריבית הנזכר בדף הגילוי לערב לא צורף לכתבי הטענות וספק אם צורף להסכם ההלוואה והערבות. נטען כי התובע טרם המציא לנתבע את כתב התביעה המקורי שהוגש כנגד הלווה. באשר לעיכוב ההליכים, נטען כי סמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד מעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט ובפסיקת בית המשפט העליון החל מע"א 9/75. באשר לשיחה בין באי כוח הצדדים נטען כי כל מה שנאמר לב"כ הנתבע בשיחה מיום 15/3/15 הוא שהתיק בטיפולה של עורכת דין רינה חלבי ויש לפנות ישירות אליה. פנייה שכזו נעשתה אולם כתב התביעה הוגש קודם לכן. נטען כי התהליך שמציע התובע בדבר תשלום החוב לנתבע מקופת הכינוס של הלווה כאשר במקביל ניתן פסק דין כנגד הערב, הוא בדיוק התהליך אותו נועד למנוע הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד".

5.ביום 16/6/15 הודיעה ב"כ התובע כי העבירה לב"כ הנתבע את החלקים החסרים מהסכם הלוואה ואת תדפיס התנועות בתיק ההוצאה לפועל של הלווה. לא ברור מדוע ב"כ התובע לא המציאה לב"כ הנתבע את כתב התביעה שהוגש בשנת 2011 כנגד הלווה.

6.הנתבע לא ניצל את האפשרות שניתנה לו להגיש תצהיר משלים על בסיס המסמכים הנוספים שהומצאו לו על ידי התובע.

7.לאור האמור בהחלטתי מיום 21/7/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ההליכים בתיק זה עד למיצוי בירור תביעת החוב של התובע כנגד הלווה בתיק הפש"ר של הלווה. כפי שהסביר בית המשפט העליון בע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקי דין כ"ט (2) 477, הרעיון של הכלל של "עניין תלוי ועומד" הוא מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית המשפט כאשר הליך אחר מעורר שאלות דומות וסוגיה מהותית זהה. במסגרת הפעלת שיקול הדעת על בית המשפט לבחון שיקולים של יעילות הדיון, יעילות המערכת המשפטית, חיסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכו'.