תא"ק 10556-02-12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף מפרץ חיפה נ' אמ. איקס. פרסום ושיווק (1990) בע"מ ואח'

תביעה כספית שהוגשה בגין יתרת חוב בחשבון בנק המתנהל אצל התובע נגד הנתבעת 1

(להלן: "הנתבעת" או "החברה") בהיותה הבעלים של החשבון, ונגד הנתבעים 2 ו-3 בעלי המניות בחברה, בגין ערבותם להתחייבויות החברה בהתאם לכתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, לאבטחת כל חוב של החברה, עליו חתמו ביום 29.11.92.

יתרת החוב בחשבון החברה, שמספרו 1325, מורכבת מיתרה דביטורית בחשבון עו"ש ומיתרות חוב בלתי מסולקות בגין 20 הלוואות שנטלה החברה מהתובע בתקופות שונות שבין 16.2.10 ועד 28.12.11.

סכום התביעה עמד נכון ליום הגשת התביעה, ביום 6.02.12 על סך של 2,137,269 ₪.

לאחר הפחתת התשלומים שהתקבלו לאחר הגשת התביעה ממכירת רכב בבעלות החברה וסכומים שהתקבלו בעקבות הסדרי חוב עם חלק מהערבים האחרים, וכספים שהתקבלו מגביית שיקים מצדדים שלישיים לטובת החברה החייבת, הסתכמה יתרת החוב בחשבון נכון ליום 21.07.14 ב- 2,027,576 ₪, מתוכו יתרת סך ההלוואות בחשבון עמדה על 773,606 ₪.

לאור החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 19.3.14 בתיק פש"ר 56602-02-14, עוכבו ביום 23.3.14, ההליכים בתיק נגד נתבע 3, וביום 22.5.14 ניתן פסק דין נגד הנתבעת, בהיעדר התייצבות. פסק דין זה עוסק רק בתביעה נגד נתבע 2 (להלן: "הנתבע").

הבקשה למתן רשות להתגונן, הוגשה תחילה בשם כל הנתבעים. לתמיכה בבקשה צורף תצהירו של נתבע 3 בלבד, אשר נחקר על תצהירו במסגרת הדיון בבקשה. אולם, לאחר שניתנה רשות חלקית להתגונן בהתאם להחלטתי מיום 22.11.12. לאחר שב"כ הנתבעים הודיע בפתח הדיון מיום 18.3.13 כי הוא מייצג רק את הנתבעים 1 ו-3, הגיש נתבע 2 בקשה להתיר הגשת כתב הגנה נפרד מטעמו, בטענה כי בקשת הרשות להתגונן שהוגשה גם בשמו, לא נכללו טענות מהותיות להגנתו, כגון טענתו בדבר זיוף מסמכים. בהחלטתי מיום 19.3.13, נעתרתי לבקשה וכתב הגנה מטעם הנתבע הוגש עוד ביום 30.4.13.

להלן טענות ההגנה של הנתבע, בתמצית: