תא"ק 1054-02-12 סבאג נ' מועצה מקומית בוקעתא ואח'

1.בפני תביעה כספית שהגיש התובע-נהג הסעות, כנגד הנתבעת-מועצה מקומית (להלן: "המועצה"), בטענה ליתרת חוב בגין הסעת חולי דיאליזה לטיפולים רפואיים.

לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, הנתבעת ו/או מחלקת הרווחה אצלה, הזמינה אצל התובע את שירותי הסעת החולים. קופ"ח שילמה את חלקה בסך 50% בהוצאות ההסעות ואילו לנתבעת נותר, לטענת התובע, חוב בסך 21,500 נכון ל 3/10 בגין חלקה בשיעור 50% בהוצאות ההסעות.

בתצהירו הוסיף התובע כי התקשרותו עם המועצה החלה בשנת 2,000 לאחר שלבקשתה, נתן הצעת מחיר, דרך לשכת הרווחה, להסעות חולים והצעתו אושרה. התובע טען כי כל השנים שולמו החשבוניות שצירף לתצהירו ורק לאחר שהתמנה ראש מועצה חדש פסקה ההתקשרות עימו. התובע תיאר כי בכל סוף חודש היה מגיש את החשבוניות למשרד הרווחה ועם קבלת המת"ס היה מקבל הודעת זיכוי עבור ההסעות שביצע. התובע צירף חשבוניות עבור הסעות החולים: מחמוד נאסר, זיד אלחיר , אחמד פרחאת וטען כי לא קיבל עליהן תשלום מהמועצה.

2. הנתבעת טענה בתצהיר הרשות להתגונן שהגישה ואשר עם מתן הרשות להתגונן, הפך כתב הגנה מטעמה כי מעולם לא הזמינה מהתובע שירותי הסעות ולא התקשרה עימו בעניין. לטענת הנתבעת, עזרתה בעניין ההסעות ניתנת לחולים ישירות כדלקמן: קופ"ח משתתפת ב50%. החולה משתתף ב10%, ואילו לגבי 40%,מגיש החולה בקשה לתמיכה ממחלקת רווחה. בקשת החולה מועברת למשרד הרווחה ובמידה שמאושרת, מועברת המחאה על הסכום, על שם החולה ,או המסיע והמחלקת הרווחה מעבירה את ההמחאה. הנתבעת טענה כי הינה רק צינור העברה בין החולה למשרד הרווחה ואין בתקציבה כל סעיף תקציבי למימון שירותי הסעות החולים, מעבר לכספים המועברים ישירות מטעם משרד הרווחה לחולים.

לגופן של החשבוניות שצורפו לתביעה נטען כי ביחס ל4 חשבוניות קיבלו החולים את השיעור של 40% מעלות ההסעות במתן תשלום סעד כאמור (להלן: "מת"ס") ואילו 3 חשבוניות נוספות כלל לא הוצגו במחלקת רווחה ואולם, בכל מקרה לא היו משולמות שכן לא אושרו ע"י משרד הרווחה. עוד נטען כי בכל מקרה, אילו היו מאושרות ע"י משרד הרווחה, לא היו החולים זכאים ,אלא ל40% מסכום אותן חשבוניות.

הנתבעת הוסיפה כי מבדיקה שערכה התגלו חשבונית וקבלה בגינן קיבל התובע החזר ואולם הן ללא מספור והדבר חמור בעיניה.

מטעם התובע העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד מזכיר וגזבר המועצה מר פרחאת אדיב (להלן: "הגזבר").

דיון

3.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות התובע והגזבר שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

עוד יודגש כי ,ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובע לא שכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתו היא הנכונה, לא הרים את נטל ההוכחה ויש לדחות את תביעתו.