תא"ק 1047-06-14 חברת מוסדות חנוך ותרבות בחיפה מיסודה הסוה"י לא"י בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

1. ביום 1.6.15 הגישה חברת מוסדות חינוך ותרבות בחיפה מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ (להלן: "התובעת") תביעה בסדר דין מקוצר כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף הדר חיפה (להלן: "הנתבע"). לטענת התובעת ביום 28.2.13 בוצעה על ידה העברה בנקאית בטעות ובכפל תשלום בסך 42,000 ₪ לחשבון המנוהל אצל הנתבע שמספרו 248589 , ע"ש סלמי לבנה ז"ל (להלן: "המנוחה"), כאשר באותה העת כבר לא הייתה בעלת החשבון בין החיים.

התובעת טוענת כי כספים אלו נועדו עבור בנה של המנוחה מר ברוך סלמה (להלן: "ברוך") לצורך תשלום דמי שכירות לשנת 2013. עוד נטען כי רק בחודש ינואר 2014, במהלך בדיקה במערכת הנהלת החשבונות של התובעת, לאחר שנחתם הסכם פשרה בין התובעת לברוך, התבררה הטעות לפיה שילמה התובעת דמי שכירות לשנת 2013 בכפל , כאשר הכספים הועברו לחשבון המנוחה , שהסתבר בדיעבד כי נפטרה כבר ביום 12.11.11, שנה וחצי טרם מועד הפקדת הכספים.

התובעת טוענת כי אומנם שגתה בעצמה בעת שהעבירה את הכספים בטעות ובכפל תשלום, אך לנתבע הייתה החובה המוטלת עליו עפ"י כללי הבנקאות וכללים אחרים לעדכן את התובעת או לפחות להתריע בפניה כי העברת הכספים הינה לחשבון שבעליו נפטר זה מכבר. לטענת התובעת, לנתבעת הייתה היכולת לדעת אודות פטירת המנוחה שכן, הנתבע כמו כלל התאגידים הבנקאיים והאחרים, מוזן ומקבל מידע ממשרד הפנים בנוגע לנפטרים. יתרה מכך, מלינה התובעת כי פנתה לנתבע במכתב מפורט מיום 24.1.14, מועד הסמוך לתאריך בו נודע לה על הטעות ותשלום דמי השכירות בכפל, אך פנייתה לא זכתה למענה כלשהו.

עוד נטען כי במצב הדברים שנוצר, פנתה התובעת לברוך במכתב . האחרון אישר את התשלום הכפול אך הסביר כי עקב מצבו הכלכלי אין באפשרותו להשיב את הכספים לתובעת. כמו כן, ציינה התובעת כי מהמידע שיש בידה עולה כי ברוך לא הוציא עדיין צו ירושה לעיזבון המנוחה ולכן קיים קושי נוסף להשיב את הכספים ששולמו בטעות למנוחה.

על כן, מבקשת התובעת ליתן צו המורה לנתבעת לפרט מהו גובה הסכום הנמצא בחשבון המנוחה וכן לחייב את הנתבע להשיב לתובעת סך של 42,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

2. ביום 5.11.15 הגיש הנתבע בקשה לסילוק על הסף ( להלן "הבקשה") וכן בקשת רשות להתגונן. במסגרת הבקשה מודה הנתבע כי אכן המנוחה ניהלה חשבון בנק אצל הנתבע וכי ביום 28.2.13 התקבל בחשבון המנוחה סף של 42,000 ₪ אשר הועבר ע"י התובעת באמצעות מס"ב אלקטרוני. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע קיבל לידיו את מכתב התובעת במסגרתו התבקש הבנק הנתבע להורות על ביטול ההעברה הבנקאית שבוצעה, בשל פטירת המנוחה בעלת החשבון.

הנתבע מבהיר כי רק בעקבות המכתב הנ"ל מיום 24.1.14 נודע לו לראשונה דבר הטעות בהפקדה ע"י התובעת. הנתבע מוסיף ומדגיש כי טענות התובעת בדבר זכאותה לקבלת כספים אשר הועברו לחשבון המנוחה בשגגה ובכפל תשלום , אינן מאושרות על ידו מחוסר ידיעה אישית וכן, לאור העובדה כי טענות אלו אינן רלוונטיות כלפי הנתבע.

לטענת הנתבע אין חולק כי בקשת התובעת אינה תואמת את הדין שכן התובעת פונה לנתבע בבקשה לקבלת כספים המהווים רכוש אותו הותירה המנוחה לעיזבונה, בהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה. כל זאת מבלי לקבל מאת בית המשפט צו המורה על השבת הכספים אשר שולמו לחשבון. כלומר, המחלוקת היא בין התובעת לעיזבון המנוחה, כאשר הבנק הנתבע אינו צד למחלוקת ואף לא נדרש ככזה. יתרה מכך, נטען כי הכספים נשוא התביעה, אינם כלל כספה של התובעת, כי אם כספים השייכים לעיזבון המנוחה, כאשר עזבון זה לא נתבע במסגרת ההליך דנן.

התובע מציין וטוען כי בהיותו מוסד בנקאי הפועל בהתאם להוראות הדין, הוא איננו הגוף המוסמך להכריע במחלוקת למי שייכים הכספים המצויים בחשבון המנוחה . תפקידו של הנתבע מתמצה בניהול חשבון המנוחה לפי צווים שיפוטיים מתאימים בלבד.