תא"ק 10401-11-15 רכב הנגב רחובות 2001 בע"מ נ' חג'אג'

בפני בקשה להורות כי הסמכות לדון בתביעה בתיק זה, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, הינה לבית הדין לעבודה.

בכתב התביעה נטען כי המבקש קיבל מן המשיבה שירות במוסך ונותר חייב בגין שירות זה. מכיוון שהמבקש היה עובד של המשיבה נוכתה יתרת חובו משכרו, עד שהתפטר המבקש מן העבודה בטרם קוזזה יתרת החוב כולו.

המבקש טען כי נוכח יחסי העובד-מעביד שהיו בין הצדדים הרי שהסמכות לדון בתובענה זו היא לבית הדין לעבודה, ומכיוון שיש לו גם טענות קיזוז אשר צריכות ממילא להיות נדונות בבית הדין לעבודה – הרי שנכון כי המסכת כולה תתברר במסגרת הליך אחד.

המשיבה טענה, מנגד, כי המבקש קיבל את הטיפול במוסך כמו כל לקוח אחר וכי לעובדת היותו עובד של המשיבה אין כל השלכה או השפעה על עילת התביעה.

דעתי במקרה דנן כדעת המבקש.

אין מחלוקת שבין הצדדים התקיימו יחסי עבודה. עם ניתוק היחסים התגלעה מחלוקת בין הצדדים. המעסיקה מצידה טוענת שהעובד נותר חייב לה חוב מסוים בגין שירותים שקיבל ממנה. המעסיקה עצמה, אף שהיא טוענת שמדובר בחוב שכביכול אין קשר בינו ובין יחסי העבודה, ביצעה ניכויים משכרו של התובע במשך כמה חודשים על חשבון החוב, ובכך גילתה את דעתה שלשיטתה מדובר בהסכם למתן שירותים הקשור בטבורו למערכת יחסי העבודה, שאם לא כן, מדוע נוכו סכומים משכרו של התובע על חשבון חוב שנותר? למעשה, טענת המעסיקה כיום הינה שהעובד נותר חייב לה סכומים שלא הספיקה לנכות משכרו בטרם נותקו יחסי העבודה, וברור שבירור עניין זה הינו בסמכות בית הדין לעבודה. גם טעמים של יעילות הדיון מצדיקים בירור שתי התביעות כאחת, ולא לפרוש את ההתדיינות בין הצדדים על פני שתי ערכאות.

באשר לטענה שהעלתה המשיבה ולפיה יש לפרש בצמצום את סמכות בית הדין לעבודה, הרי שבשנים האחרונות נקבעו מספר הלכות שמהן עולה בבירור שההלכה ותיקה זו אינה בתוקף עוד (ר', באנלוגיה, ולצורך ההמחשה פסק דין מן הימים האחרונים ממש – רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית, פסק דינו של כב' הש' רובינשטיין, 21.3.16).

אשר על כן, ונוכח האמור לעיל, מצאתי להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין לעבודה והמזכירות מתבקשת להעבירו לנשיאות בית דין זה לשם ניתובו.

המשיבה תישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪.