תא"ק 10042-11-14 ברט נ' ספייס טק נכסים (2000) בע"מ

החלטה זו מתייחסת לעתירת המבקש לחיוב המשיבה במענה על שאלון.

1. בתיק זה מתבררת תביעת המבקש (התובע) לחיוב המשיבה בתשלום סך של 1,218,516 ₪.

   בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, טוען המבקש כי בספטמבר 2000 רכשה המשיבה מעיריית הרצליה מגרש ברחוב הנדיב 71 בהרצליה ("המגרש"). למימון רכישת המגרש העמידו בעלי המניות הלוואה למשיבה, וכך גם עשה המבקש בהיותו בעליהן של 30% ממניות המשיבה. כך העמיד המבקש למשיבה הלוואה בסך של 647,992 ₪.

   ממשיך וטוען המבקש כי ההלוואה הועמדה לתקופה של "מינימום עשר שנים" ולכן פנה למשיבה ובקש את השבתה. לאחר שבקשתו נדחתה הוגשה התביעה ובמסגרתה עותר המבקש להשבת ההלוואה בערכה ביום הגשת התביעה.

2. המשיבה כופרת בטענות המבקש. בבקשת רשות להגן אותה הגישה, ואשר הפכה לכתב הגנה, טוענת המשיבה שלתביעה אין בסיס ודינה בכלל סילוק על הסף בשל התיישנות ושיהוי.

   בתמצית, לפי הנטען בבקשת הרשות להגן, טוענת המשיבה כי נוסדה במטרה לרכוש את המגרש, וכי לא המבקש היה מאלו שהעמידו הלוואת בעלים למשיבה אלא חברה בעלותו בשם אינבסטלום הולדינגס בע"מ ("אינבסטלום"). ההלוואה שהעמידה אינבסטלום למשיבה הוחזרה בחלקה, והיתרה שלא הוחזרה נרשמה בספרי המשיבה כהלוואה של המבקש לבקשתו. בהמשך, כשהתקדם הפרויקט, נקלעה אינבסטלום לקשיים וכך גם נקלע הפרויקט כולו לקשיים ובנק הפועלים בע"מ מינה כונס נכסים לפרויקט. הכונס השלים את הפרויקט והמשיבה קבלה משרדים בשטח של 900 מ"ר, ברם חלק ממשרדים אלו נמכר כשהתמורה מועברת לאינבסטלום. בנוסף, העיכוב בבנייה הגדיל בהרבה את עלות הבנייה, המשרדים נמסרו למשיבה באיחור של שנתיים, וגם עמלת תיווך לה זכאית הייתה המשיבה לא שולמה לה.

   על רקע זה, כשסכומים המגיעים למשיבה עולים על אלו להם זכאית אינבסטלום בגין הלוואת הבעלים, אך ממילא לא ניתן להיפרע ממנה עקב מצבה, הוסכם במהלך 2003 או 2004 על העברת כל מניות המבקש במשיבה, מחיקת הלוואת הבעלים וויתור הדדי על טענות. נוכח הסכמה זו, טוענת המשיבה, אין למבקש או לאינבסטלום כל זכות כלפי המשיבה. בנוסף, טוענת המשיבה שיש לסלק התביעה בשל התיישנות ושיהוי.

    

3. המבקש הגיש בקשה זו לחיוב המשיבה במענה על שאלון.

   הבקשה הוגשה ביום 26.5.15, ומתגובת המשיבה התברר שבטרם הומצאה לה הבקשה, הועבר תצהיר תשובות לשאלון. תגובת המשיבה לבקשה הוגשה ביום 11.6.15 ובמסגרתה התייחסות לתצהיר מענה לשאלון מיום 3.6.15.

   בתשובה מיום 19.7.15, טוען המבקש, לאחר עיון בתצהיר התשובות, שחלק מהשאלות נענו, חלק לא נענו כלל, וחלק נענו בתשובות מתחמקות. המבקש שב ועתר לחיוב המשיבה במענה על השאלות שלא נענו. לתשובה זו הוגשה, בהיתר מבית המשפט, תגובה נוספת ביום 4.8.15 ובמסגרתה נטען שכל השאלות נענו ואף צורף תצהיר מענה משלים.

4. בירור בקשה זו ייעשה על בסיס העיקרון בכל הנוגע לחיוב במענה על שאלונים, משמע על יסוד סמכותו של בית המשפט לחייב במענה לשאלון ובלבד שהשאלות יהיו לעניין הנדון. ניתן לשאול בשאלון שאלות הנוגעות לכל עניין השנוי במחלוקת, כולל עובדה שניתן ללמוד ממנה על אותו עניין, אך לא שאלות הנוגעות למהימנות העד, המותרות בחקירה נגדית, אך לא בשאלון. אין לשאול על דברים שממילא בידיעתו האישית של השואל. אין לשאול שאלות טורדניות ומכבידות. אין להתיר שאלות שמטרתן לגלות אלו עדים בדעת הצד השני לזמן למשפט או שאלות שתכליתן לגלות את ראיות הצד שנשאל. יש לנסח את השאלות תוך התמקדות במחלוקות ובאופן שיאפשר מענה קצר וענייני.

5. לאחר שבחנתי את השאלות והתשובות שניתנו, להלן ההכרעה בהתייחס לשאלות לגביהן נטען שלא נענו, ולפי מספרן בשאלון: